חדשות כיפה

ביקורת קולנוע - "הבטחה עם שחר"

עיבוד קולנועי שני לאוטוביוגרפיה המפורסמת של רומן גארי, יהודי רוסי, שילדותו עברה עליו בליטא, והפך לאחד מגדולי הספרות הצרפתית במאה העשרים

הבטחה עם שחר

הבטחה עם שחרצילום: באדיבות עדן סינמה

רומן גארי - יהודי רוסי, שילדותו עברה עליו בליטא, הפך לאחד מגדולי הספרות הצרפתית במאה העשרים. זו אחת מאירוניות ההיסטוריה היהודית-אירופאית, שבאה לידי ביטוי גם בסרט החדש "הבטחה עם שחר", המופץ בימים אלה בבתי הקולנוע על ידי עדן סינמה.

זהו עיבוד קולנועי שני לאוטוביוגרפיה המפורסמת של גארי בעלת אותו שם. ב-1970 הופיעה הגרסה הקולנועית הראשונה, שבוימה על ידי הבמאי היהודי ז'ול דאסן ובה כיכבה רעייתו השחקנית מלינה מרקורי כאמו של הגיבור נינה קצב, ואסי דיין היה רומן בגיל 25. בגרסה הנוכחית את נינה, האישה החשובה ביותר בחיי הסופר, משחקת שרלוט גינסבורג, בתו של המלחין, משורר, זמר ובמאי הקולנוע היהודי סרז' גינסבורג (גם הוא יליד רוסיה שגדל בצרפת), ושל הדוגמנית ושחקנית הקולנוע האנגלייה ג'יין בירקין.

שרלוט גינסבורג הכחושה משחקת בסרט בלהט אובססיבי את תפקידה של נינה, אם יחידנית, תופרת כובעים ענייה שהחדירה בבנה מגיל אפס את ההכרה שהוא נועד לגדולות ולשם כך, אמרה לו שוב ושוב, הקריבה קריירת משחק ונטשה את מולדתה ואת חבריה. לכל מי שפגשה סיפרה, שרומן הקטן שלה עתיד להיות סופר גדול וקונסול צרפתי, מתעלמת מהלגלוג והבוז של שכניה ושל חברי בנה שרדפו אותו בין היתר גם על יהדותו.

יום אחד אספה נינה את מטלטליה הדלים ועברה עם רומן לדרום צרפת, לעיר ניס (ניצה), שם בזכות יכולת השכנוע האדירה שלה הפכה למשווקת תכשיטים ולאחר מכן לבעלת פנסיון. וכל הזמן הזה דחקה ברומן לכתוב כדי לממש את עתידו. קצב- גארי הנער התמסר בצייתנות לכתיבה בלתי פוסקת מתוך תחושה של מחויבות עמוקה ואסירות תודה לאמו, שולח שוב ושוב כתבי יד להוצאות ספרים, שתמיד הוחזרו לו.

הבטחה עם שחר

הבטחה עם שחרצילום: באדיבות עדן סינמה

 

נינה לא התרשמה מסירובי המו"לים והמשיכה לדחוק בו גם לכתוב, גם לנסוע לפריז כדי ללמוד משפטים, גם להתגייס לצבא עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וכך להוסיף להילת הסופר הגדול שיום אחד יהיה הילה של גיבור. והנער אכן השתדל כל ימיו לרצות אותה. למד משפטים, כתב, התגייס לחיל האוויר הצרפתי, שם לא קיבל דרגות קצונה בגלל האנטישמיות של מפקדיו, סיכן את חייו בטיסה מצרפת לאנגליה כדי להצטרף לצבאו של הגנרל שארל דה גול ולהילחם בגרמנים, ואפילו זכה בעיטור גבורה. כל אותן שנים, בתוך המלחמה, היה מגיע מכתב עידוד והמרצה מנינה לגארי באנגליה ולאחר מכן בצפון אפריקה. במכתביה מזכירה לו נינה עד כמה היא אוהבת את בנה, עד כמה חשוב שיהיה גיבור אפילו במחיר חייו, ועד כמה חשוב שימשיך לכתוב.

בתום המלחמה חוזר רומן לניס, עם דרגות קצונה, עם צל"ש ועם הספר "חינוך אירופאי", שהוציא לו מו"ל אנגלי, להראות לנינה שהגשים את כל חלומותיה (לימים אפילו התמנה לקונסול צרפת). אבל אז נחתה עליו המכה: נינה כבר לא בין החיים מזה שלוש שנים. לא ייתכן, הוא זועק לעבר הרופא שטיפל באמו, היא שלחה לי מכתב כל שבוע. והרופא מגלה לו (זהירות ספוילר. אבל בעצם זה גלוי וידוע כחצי מאה לכל קוראי גארי ויודעי הספר בעולם), שבשבועות האחרונים שלה בבית החולים כתבה נינה 250 מכתבים לבנה, שלחה אותם לחברה בשוויץ והשביעה את החברה לשלוח לרומן כל שבוע מכתב או שניים דרך הצלב האדום. בלי עידודה, אמרה לרופא, בנה לא יחזיק מעמד ולא יממש את גדולתו.

לצד המשחק המרשים של גינסבורג בסרט, המגלמת היטב את השילוב של מסירות אימהית על גבול הטירוף, ההעזה, החריצות, הביטחון עצמי והחוצפה של נינה קצב, מרשים גם ההישג של הבמאי וכותב התסריט אריק ברבייה. יש כאן שחזור מרשים של החיים בליטא בתחילת המאה העשרים, של פנסיון בריביירה הצרפתית בשנות ה-30, של קרבות אוויר במלחמת העולם השנייה, ושל נאמנות לפרוזה של גארי שגורמת לצופה להרגיש כמעט כאילו הוא קורא בספר. פגימה מסוימת הן סצנות אחדות, לא רבות, של ההרפתקאות המיניות של הגיבור.

 

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

שתיית יין צילום: רז אטיאס

שתיית יין בפורים לנשים

קרא עוד