הסרוג בשדה השיפון

אפשר בהחלט להתלונן על כך שדווקא החילוני הרגיש, החמוד, הבשל לקשר והמתחשב – זוכה לתהילה בסדרה המדברת על עולם של צעירים דתיים. אבל ביננו זו הבעיה השולית

חדשות כיפה אבינעם הרש 06/11/11 12:27 ט בחשון התשעב

הסרוג בשדה השיפון
יחצ, צילום: יחצ

במובנים מסוימים כשבוחנים אותה מקרוב, "סרוגים" היא לא בדיוק העיפרון המחודד ביותר בקלמר. מצד אחד יוצרי הסדרה מבקשים לקחת אותה בעירבון מוגבל ולהשאיר אותה בגבולות העריכה האומנותית, מצד שני, תאהבו את הסדרה או לא, אי אפשר להכחיש כי סרוגים עושה למגזר את מה ש ג'.ד. סלינג'ר עשה לסיקסטיז האמריקאים עם "התפסן בשדה השיפון".

האישו האמיתי הוא לא המוצר עצמו, הסדרה לכשעצמה, אלא הבשורה הנגזרת ממנה. שלא תתבלבלו, מבחינה טלוויזיונית גרידא אפשר לדוג כמה תמיהות בנוגע לשקיפות התסריט ולאמינות שלו. להגיד שהיא עושה עוול, שיותר מתמוה שחלקים במגזר סוגדים לסדרה שמאדירה על בסיס קבוע את החילוני הרגיש, החמוד, הבשל לקשר והמתחשב - אברי המושלם לעומת נתי השרוט, הלא סגור על עצמו, המשולש ברמודה של הבנות.

מן הסתם יש ללייזי שפירא, אדם שמבין דבר או שניים בתסריטאות ובעל פז"ם מכובד ב'ביצה' מה לענות על טענות אלו, אבל האמת היא שכל הפרטים הקטנין הללו מתגמדים לעומת המקרו, הסינרגיה הגדולה מחלקיה ש"סרוגים" הכניסה לסלון של הממסד, מאתגרת את הקהילה הדתית בשאלת המיליון דולר: האם הוא באמת ערוך להתמודד עם הבשורה הזו?

עם ציבור הרווקים והרווקות הנלחמים יום יום עם השאלות המורכבות והקשות בעולם, המותשים פעם אחרי פעם מקונפליקטים והתמודדויות של אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, שמהלכים תמידית על חבל דק שנמתח בין ההלכה ובין גבולות השפיות. הנה בזכות הסדרה החבר'ה האלו נחשפו ליותר מידי פרצופים פעורי פה ולשון שלא הבינו מאיפה לעזאזל הדתיים האלו נחתו עליהם ככה באמצע החיים?

כל מי שמזדעזע מהסצנות הבעייתיות של סרוגים, מסתכל בעצם על הסדרה דרך הדוסומטר החינוכי. מהבחינה הזו "עספור" היא סידרה גסה ומזעזעת ו"סרוגים" בעייתית, ומן הסתם רכזי ההדרכה החינוכית בתנועות הנוער יוותרו על הקרנתם ההמונית לצאן הצעיר והתמים.

אבל מי שמסתכל על סרוגים בעיניים סוציולוגיות, יכול לקבל חריץ קטן על עולם שלם ואמיתי, חי ובועט, כואב ושמח עשיר ותוסס שמפלרטט עם יותר מידי סימני שאלה.

ובעולם הזה יש חבר'ה, אחים של, בנים של, חברים של - חלק מהם משייכים עצמם תרבותית הרבה יותר לעולם החילוני מאשר לחרדל"י, מעגלי החברים שלהם מלאים בדתלשי"ם כהודיה ובחילונים כאברי, והם לא פעם פוזלים ומהרהרים באפשרות להתחתן עם אחד מהם ועדיין בשבתות הם הולכים לבית הכנסת, מקפידים על ארוחות שבת ובאים לשיעורים ב'יקר' או במרכז 'בגין'.

העניין הוא, שחלק משוכני ה'ביצה' (חלק, כי יש גם הרבה חבר'ה ב'ביצה' שכן שומרים נגיעה) עדיין מייחסים עצמם ובצדק כשייכים לקהילה הדתית לאומית על שלל גווניה, רק שעד 'סרוגים' הקהילה הייתה יכולה להתעלם מהפרובלמאטיות שבעיכול הקשה הכרוך בהכלתם, כי ממילא בקושי רואים אותם וממילא אין אף סמכות תורנית-רבנית שבאמת יכולה לגעת ולדבר אליהם. 'עד שבאה סרוגים' ופתחה בטיפול שורש המוני עטוף ביחצנו"ת נוצצת ושמה לנו אותם בדיוק מול הלבן של העיניים ובלי הרדמה.

אז אפשר לסגור את הטלוויזיה ולא לראות, אבל 'סרוגים' לקחה אותנו לנקודת האל חזור ולשאלה הבוערת מתמיד. ועכשיו נותר רק לתהות מה הקהילה הדתית לאומית והממסד מתכוונים לעשות בקשר לכך...

אבינועם הרש משמש כעורך אתר האינטרנט של עמותת ישפה