זיכרון מענג אופף אותי כשאני נזכר בקריאת הכרך הראשון של סדרת הארי פוטר. היכולת לתאר עולם חדש שאיננו מכירים בצבעים חיים ומלאי הפתעות הוא זה שגרם לי, ולמיליונים רבים בעולם, לקרוא גם את ששת כרכי ההמשך שהם למעשה ספרי מתח בינוניים של קרבות אינסופיים בין טובים לרעים. מעטים הם הספרים שמצליחים לצאת מהשבלונה הרגילה של מאבק טוב ורע, של רומן עם סוף טוב או תובנות ניו-אייג'יות במעטה כזה או אחר.
'מצרפי המקרים' הוא דוגמה מצוינת לספר המצליח לצאת מהמסגרת הרגילה. הוא מספר על דמויות שחיות כאן איתנו, שותפות בכל החלטה שלנו ומכירות כל צעד שלנו. הדמויות הללו רואות ונראות, מסתובבות ופועלות כבני אדם רגילים מן המניין- אך למעשה הן בעלי תפקיד עילאי וייחודי: 'מצרפי מקרים'. אם פגשתם פעם שור ששתה מים שכיבו אש ששרפה מקל שהיכתה כלב שנשך חתול שאכל גדי שאיזה אבא קנה בשני שקלים - דעו לכם שכנראה ידו של מצרף מקרים מדרגה שלוש (לפחות!) גרמה לכל זה... וכך גם כל צירוף מקרים שקורה לנו מדי יום.
למזלי, טרם הומצאה החומרא האוסרת על קריאת ספרים עם פירורי חמץ בתמונת כריכתם, אחרת איני יודע כיצד הייתי עובר את הפסח... מרגע שהתחלתי בקריאת הספר לא רציתי להפסיק לקרוא. הוא מלא בחן, בשנינויות לשוניות נהדרות, ותוך כדי בניית הסיפור הוא מגלה בפנינו טפח ועוד טפח של עולם ה'עומדים מאחורי הקלעים' של עולמנו זה. ל'מצרפי המקרים' מצטרפים במהלך הסיפור גם 'חברים דמיוניים' הממלאים תפקיד זה אצל ילדים הזקוקים לחבר לפני השינה, ולדמויות משמעותיות נוספות בחיינו, שעד עתה לא ידענו על קיומם.
מעוררי מחשבה במיוחד הם הנספחים מתוך החומר העיוני של קורס 'מצרפי המקרים'. הם מתארים את הנוסחאות המתמטיות הסבוכות אותן יש לחשב כדי לגרום ל'צירוף' מוצלח לקרות, מתארים בפנינו את 'תולדות צירופי המקרים', ופורסים בפנינו תיאוריות ופילוסופיות שונות ומגוונות לצירופי מקרים כפי שפותחו במהלך הדורות... המדריכים נותנים לספר נפח ויוצרים סוג של אמינות לסיפור המסגרת, על אף שאינם קשורים בקשר ישיר לעלילה עצמה - ואני אהבתי אותם מאד.
הלבושים הססגוניים, משחקי המילים, התיאורים והעולמות שנבנים מכסים כולם על סיפור אהבה בינוני חוצה עולמות וזמנים שלא מצליח להרטיט את הלב, אבל כמות התובנות הנפלאות על החיים שנשפכות כמעט מכל עמוד בספר מכסות על הבינוניות הזו בגדול, ולפחות בעיניי, בהחלט עושות את העבודה.
בנימה בית-מדרשית יותר אוסיף שהתוכן הפנימי של הסיפור מכוון בעיניי ביותר לדרך בה מתמודדים בחסידות ובפנימיות התורה עם סוגיית הידיעה והבחירה (אם הקב"ה יודע מראש מה יקרה - איך מתקיימת הבחירה החופשית?), כשהוא מתאר את הקו הדק שבין ההתערבות של ה'גורם העליון' בכל דבר בעולם - אך ללא השפעות ישירות כלל על הבחירה אלא רק על הנסיבות. ונדמה לי שהוורט הידוע הגורס כי אותיות המילה 'מקרה' מרכיבות את המילים "רק מה'" מוצא בספר הזה פרשנות נוספת.