הסופרת יהודית הנדל, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003, אשר בכ"ג בסיוון ימלאו שלושים לפטירתה, כתבה שורה של ספרי פרוזה שקצרו הצלחה והיו לרבי-מכר. כמו כן, חיברה את ספר המסע "ליד כפרים שקטים - 12 ימים בפולין", שיצא לאור בשנת 1987 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הנדל, ילידת וורשה, יצאה בסתיו 1986 לביקור בפולין, ארבעים שנה לערך לאחר סיום השואה, בעקבות הזמנה מטעם "קול ישראל" להכין סדרת תוכניות רדיו שתתבסס על רשמי מסעה, במהלכו הייתה אורחת רשמית של רשות השידור הפולני. חמשת תוכניות אלה, "פולין - סתיו 86", שודרו ברשת ב' בפברואר-מרץ 1987, ועוררו התעניינות ניכרת בחברה הישראלית. השיחות עובדו לכדי קובץ שיצא לאור כחלוף חודשים אחדים, ביוני אותה שנה, קובץ שנדפס חמש פעמים בשנה הראשונה.
הקובץ מחזיק חמישה פרקים: ערב ראשון בווארשה, פולין בלי יהודים, הערים אליהן לא נסעתי, ישו במקום וודקה, על שלושה חסידי אומות העולם. הוא מתאר את מצבה של פולין במועד הנסיעה על רקע השואה, ומספק חוויה מרגשת ויוצאת דופן. המחברת לא נמנעה מלכלול תיאורים בוטים וקשים של אימי השואה.
נקודת מוצאה של הנדל בחיבורה הצנום בהיקפו, אך בעל החשיבות המרובה מבחינת עניינו, היא הצורך לעורר ולהחיות ביתר שאת את זיכרון השואה, אשר במה שנוגע לפולין - רישומן של הזוועות ניכר ברחבי המדינה. המחברת מבכה את התופעה של שתיקתם המוחלטת של ניצולים רבים שכן בצורה זו חוויות רבות יורדות לתהום הנשייה, ואינן נודעות ונשמרות ואינן מתועדות. הנדל מעודדת קיום שיח פתוח בנוגע לחוויות.
הפרק האחרון מתאר את פועלם של אחדים מחסידי אומות העולם, שכל מניינם היה, לפי הידוע לנו, מעט יותר מאלף בני אדם, וכותר ספרה של הנדל נטול מפרק זה. הסופרת נפגשה עם כמה מחסידי אומות העולם, והיא מרחיבה מעבר לכך את היריעה באזכור מעשי הצלה נוספים, שאירעו בעיר ובכפר. בכלל זה היא מזכירה מקרה נדיר של הצלה בתוככי מחנה עבודה בגרוחוב. השואה התרחשה "ליד כפרים שקטים", הרחק מהעין הציבורית, כאשר לדברי הנדל היו בפולין "שלושה וחצי מיליון יהודים. שלושה וחצי מיליון יהודים שהומתו ליד כפרים שקטים" (עמ' 86). יש מתושבי האזור שיכלו לחזות בנוראות השואה מבעד לפתחי בתיהם. אולם הם שמרו על שתיקה, לא השמיעו זעקה, ולא העבירו לעולם הרחב ידיעות בעניין הנעשה.
הנדל מביעה את השקפתה בדבר החובה המוטלת על כל אדם לבקר באושוויץ: "ואני חושבת שכמו שיש חובה לשרת בצבא - צריך שיהיה חובה לנסוע לאושוויץ, לראות את זה, בעיניים, היום, אחרי ארבעים שנה, ומי שהיה פה, רק היה פה, רק ראה, אינו חוזר אותו אדם, גם היום, אחרי ארבעים שנה" (עמ' 60).
אמנם, תוכניות הרדיו של הנדל על נסיעתה לפולין, והקובץ "ליד כפרים שקטים" המיוסד עליהן, פעלו את פעולתם והטביעו את חותמם על חוגים רחבים בציבור הישראלי. הם נחשבים כמבשרים של תופעת התחדשות נסיעותיהם של בני הנוער לפולין למחנות ההשמדה, ופקידתם אתרים הקשורים לשואה, והם שהכשירו את הקרקע להוויה רחבת-היקף זו בזמננו. יש מבתי הספר הכוללים קובץ זה בין ספרי הקריאה המומלצים לקראת הנסיעה, וכן הוא כלול בתוכניות לימודים אחדות של רשות במקצוע הספרות בבתי הספר העל-יסודיים. בראשית המאה הנוכחית יצא תרגום של הספר לאיטלקית.
כפעם לפעם מושמעים קולות המבקשים להתפלמס עם עצם ההשקפה העקרונית הדוגלת בנסיעותיהם של בני הנוער למחנות ההשמדה, בין היתר על רקע עזיבת הארץ והצורך של כלל ההורים להזיל ממון מכיסם למטרה זו. לאחרונה אף הועלתה התובנה שעדיף להפנות משאבים אלה לטובת ניצולי השואה עצמם.
אולם יחד עם זאת, אין כל ספק שנודעת לה ליהודית הנדל זכות עצומה בהצפת הנושא ובהצגתו הראויה; ספרה בעל הקול הייחודי העלה בצורה משמעותית את זיכרון השואה בתודעה הישראלית ובקרב בני הנוער, ודבריה נתנו את אותותם והשפיעו את השפעתם על דור שלם.