בימים אלו אני חוגג חמש שנות כתיבה מוזיקלית בהן ביקרתי מעל 200 אלבומים של מוזיקה יהודית מקורית של מיטב האמנים (וגם כאלו קצת פחות). השתדלתי תמיד שהכתיבה שמגיעה אחרי האזנות חוזרות ונשנות לאלבומים תהיה מתוך כבוד אמיתי ליוצרים ומתוך ניסיון להביא את הכתיבה ואת המוזיקה הזו בצורה הכי מקצועית ונכונה. לפעמים הצלחתי יותר, לפעמים פחות, כשהמדד לעולם לא היה שביעות הרצון של האמן ממה שכתבתי אלא תחושת האמת הפנימית שלי מתוך כבוד ליוצר, אך ללא משוא פנים.
החיסרון היחיד שישנו לכותב ותיק שכבר פגש ומכיר את כל האמנים על פני כותב צעיר וטרי, שהאחרון לא באמת מכיר אותם באופן אישי ולכן יכול להרשות לעצמו להיות חופשי יותר בכתיבתו. אני לעומת זאת מוצא את עצמי מתחבט בכתיבת הביקורת ולו רק בשל היכרותי האישית עם האמן ותחושותיו. ניתן לראות זאת כחיסרון או אולי כיתרון שכן לעתים אנו ממהרים לחרוץ את גורל האמן וכוונותיו מתוך עולמנו הפנימי ולא מתוך האמת שלו וכך יכולה להיגרם לאמן עגמת נפש. פגישה והיכרות אישית עם היוצר יכולה לשנות את הפרספקטיבה על האמן ועל יצירתו.
בחמש השנים האחרונות סיקרתי כבר 3 אלבומים של אודי דוידי אמן הפופ-רוק היהודי מהמובלים במוזיקה היהודית המקורית. שניים מהם היו בסגנון פופי רך ומילים חסרי ייחוד ועומק אישי ואילו אלבומו הקודם 'מחכה לשקט' היה אישי ופנימי הרבה יותר.
אני התחברתי הרבה יותר לאלבומו הקודם השקט והאישי וחשתי כי הוא אמיתי יותר אך כשנפגשתי מאוחר יותר עם אודי דוידי פנים מול פנים ושוחחתי עמו על יצירתו, היה ברור לי שמבחינתו של דוידי כל שיר מאלבומיו הוא אישי ופנימי גם אם המילים בנאליות להפליא והמוזיקה הולכת לאותו הכיוון. בשיחות עם דוידי השתכנעתי לחלוטין שתוכו כברו והוא אכן מלא כוונה ורגש גם בתוך הטקסטים הפשטניים ביותר, מה שאולי יכול להסביר את החיבור של הקהל ללהיטיו הרבים.
[embed]
באלבום החדש שיצא לא מכבר 'אורות גבוהים' חוזר דוידי לסגנונו המוכר, זה שאפיין את אלבומיו הראשונים בהפקתו המוזיקלית של אבי טל המצוין. אני יכול להתחבר יותר או פחות לשירי האלבום אך ההצלחה לה זוכה האלבום והאהבה של הקהל שמתבטאת במכירות של האלבום מלמדות שכנראה לאודי דוידי יש את המתכון הנכון כיצד לעשות את זה. אני מתקשה להתחבר לשירים דוגמת הלהיט 'ראו באורי' שמילותיהם תמיד נשמעים לי כאילו יצאו ממכונת מילים אוטומטית אך מסתבר שהקהל מחבק אותם בחום והופך אותם להמנון שמושמע רבות בתחנות הרדיו השונות.
בדומה לאלבומיו הקודמים גם הפעם אחראים הזוג אודי ולילך דוידי לכתיבת השירים והלחנים המלודיים והנעימים, שינוי מעניין ששמתי לב אליו הוא השותפות של דוידי בעיבודים יחד עם אבי טל. העיבודים כמיטב המסורת משובחים ועשויים היטב ומשולבים בהם התבלינים הנדרשים לסוג מוזיקה שכזו. כך לדוגמא, משולבת הזורנה הקורדית בלהיט החתונות 'ישמח חתני' הרוקיסטי ויוצרת יחד שילוב מעניין ומרקיד כאחד, כיאה וכיאות לשיר שאני צופה לו הצלחה גדולה ברחבות הריקודים.
[embed]
השיר שתפס את אוזניי מהאלבום הוא 'שוקי' סיפורו של האיש שרדף אחר החלום המוכסף ואיבד את כל המציאות. העיבוד הרוק-בלוזי של השיר מתאים מאד לרוח השיר ותפס את אוזניי כבר בפעם הראשונה שהאזנתי לאלבום. שיר נוסף מעניין הוא 'היום הרת עולם' פיוט רוק מודרני לראש השנה. שיר נוסף שנשמע מבחינת הלחן ועיבוד כמתאים לאלבום הקודם (בהפקתו של גלעד שמואלי) הוא "עשה למענך" שנשמע תחת השפעתו הברוכה של עידן רייכל ומזכיר לי למה אני אוהב שדוידי שר ברכות ולא לוחץ בקולו.
אני עדיין חושב ש'מחכה לשקט' הוא אלבום שנוגע יותר לליבי, אך מסתבר שדוידי חש בנוח יותר בתוך הפופ הקליל והקהל מחבק אותו בחום ורוכש אלפי אלבומים, בעידן בו אלבום כבר מזמן אינו מוצר רווחי ואין לי אלא לברך על כך והצדיע לדוידי על היכולת שלו לשמר את נוסחת ההצלחה שוב ושוב.
[embed]