למעלה משבעים שנה חלפו מאז השואה, ועדיין מהדהדים סיפורי הגבורה. בספטמבר 1943 נשלחו אנה ויסבלום (14) ואחותה אסטושיה ויסבלום (18) ממידנק, למחנה המוות אושוויץ-בירקנאו. הן מתקבלות לעבודת כפייה במפעל התחמושת ובעל כורחן הן מסייעות לרייך השלישי לנצח את המלחמה.
המחשבה מעוררת בהן חלחלה, אך התנגדות, משמעותה מוות. יום אחד מועבר אל אסטושיה מסר מאחת החברות במחתרת היהודית באושוויץ, המבקשת ממנה להבריח אבק שריפה עבור מרד המתהווה במחנה. אסטושיה מהססת ואנה משכנעת אותה "אם נגזר עלינו למות לפחות שלמוות שלנו תהיה משמעות".
צילום: באדיבות כאן 11
ב-7 באוקטובר 1944 פורץ המרד, אנשי הזונדרקומנדו מפוצצים את קרמטוריום מס' 4. שאריות אבק השריפה מובילות את חוקרי הגסטפו אל הנשים העובדות בחדר אבק שריפה. הנשים עוברות עינויים קשים, אך הן אינן נשברות. חייהם של עשרות חברי וחברות מחתרת נוספים ניצלו בזכות גבורתן והקרבתן של הנשים האמיצות. ב-6 בינואר 1945, שבועיים לפני פיזור המחנה, נתלות ארבע האסירות הצעירות. מפקד מחנה הנשים, פרנץ' הסלר, נושא נאום ומביע את אכזבתו העמוקה מ"הבנות שלו", שבגדו בו ועשו מעשה סבוטאז'.
באמצעות קטעי ראיונות, ציטוטים מיומנה של אנה ואנימציה, סבוטאז' מביא את הסיפור הדרמטי והלא מוכר של מחתרת הנשים באושוויץ-בירקנאו. סיפור של סולידריות נשית, אהבת אחיות, נעורים בצל התופת, גבורה ותושייה יוצאת הדופן. את הסיפור מובילה אנה ויסבלום היילמן, חברת המחתרת הצעירה ביותר, דרך עדות וידאו מרתקת שנתנה בשנות ה-90 ויומן שכתבה בימי המחנה, בתוספת עדויות נוספות של חברות מחתרת. הסרט, שכתבה וביימה נועה אהרוני, ישודר בערב יום השואה, 27 באפריל, יום רביעי, בשעה 21:30 (בתום הטקס מיד ושם) ב- כאן 11 ובדיגיטל.