ביקורת "טיפול זוגי" הגיעה למסך: כי הגיע הזמן לטפל בעצמנו

הסדרה החדשה של תאגיד השידור הציבורי מציצנית ועדיין בעלת ערך. זוגיות היא למעשה ניסיון לחיבור בין שני יצורים המכילים כל אחד עולם ומלואו, ואין זו דומה לזה כהוא זה. הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות - ניתן לעבוד על דברים. ולא רק שניתן, אלא חובה

שירה לב-ציון, מגשרת ועו"ד, מנחה בתקשורת מקרבת 30/11/21 10:06 כו בכסלו התשפב

"טיפול זוגי" הגיעה למסך: כי הגיע הזמן לטפל בעצמנו
תמר ואגמון, צילום: באדיבות כאן 11

אתמול פרצה לחיינו בתאגיד השידור הישראלי הסדרה "טיפול זוגי" – הגרסה הישראלית לאחותה הסדרה המקבילה בארה"ב, ולאחות הישראלית – הסדרה "טיפול זוגי" מערוץ 8. הסדרה הזו היא מתנה לכולנו. זוהי למעשה ההזדמנות שלנו לעבור טיפול בעצמנו על חשבונם של זוגות אחרים שתרמו את גופם למדע (ואת פרטיותם למסך).

בסדרה אנו מלווים טיפול זוגי בן חצי שנה של ארבעה זוגות, מרקעים ומסגנונות שונים, שבחרו לשתף אותנו בניסיון שלהם לשקם את מערכת היחסים שלהם, על קשייה ואתגריה. במשך 12 פרקים נעקוב אחרי התפתחות התהליך הטיפולי, אותו מלווה הפסיכולוגית שרון ברעם וולובסקי. גם לפסיכולוגית יש מלווה - פרופ' משה אלמגור טיקוצקי (יו"ר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי). ה"טיפול" הזה מעניין לא פחות. 

הסדרה, שכוללת 12 פרקים, משך כל פרק- 28 דקות, תשודר בימי שני ושלישי, החל מיום שני, 29 בנובמבר, בשעה 22:05 ב-כאן 11 ובדיגיטל. הבמאית והעורכת עדי לוי, היא גם זו האמונה על סדרת הדוקו המוצלחת של התאגיד, "סליחה על השאלה". על אף סלידתי מתכניות ריאליטי, הפעם התגברתי, למען קוראי המדור.

ועכשיו ברצינות: קשה לי עם מציצנות, כי חשובה לי הפרטיות, במיוחד בעידן שבו הכול פתוח וגלוי, והגבולות בין הפרטי לציבורי מיטשטשים. יחד עם זאת, אני רואה הרבה ערך בצפייה בסדרה הזאת, כיוון שהיא מנרמלת את המצב בו חיים הרבה מאיתנו. מי אינו חווה פערים בזוגיות, קשיים בתקשורת, תסכולים במערכת היחסים, ועוד? זוגיות היא למעשה ניסיון לחיבור בין שני יצורים המכילים כל אחד עולם ומלואו, ואין זו דומה לזה כהוא זה. הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות - ניתן לעבוד על דברים. ולא רק שניתן, אלא חובה. בעיני מי שלא מטפל (עוד לפני שצצות בעיות – כטיפול מונע) - מזניח. אז רוצו לטיפול, ועד אז - רוצו לצפות בסדרה הזו, בליווי המדור הזה כמובן, שבו אשתף בתובנות שרלוונטיות לזוגיות של כולנו.

שירה לב-ציון

שירה לב-ציון צילום: שירה כהן

הפרק הראשון נפתח עם בני הזוג תמר ואגמון, היא רופאה מתמחה, והוא עובד בהייטק. המשבר במערכת היחסים שלהם נראה על פניו כחריף ביותר מבין ארבעת הזוגות, ולכן אתמקד בהם הפעם. כאב לי לצפות בדינמיקה הסוערת שלהם, במטחים המילוליים שעפו בחדר, ובהתפרצויות ההדדיות. אפשר היה לראות את ההתייחסות של תמר לזוגיות כ"משימה" וכ"יעד", אותן היא שואפת לכבוש בדומה למקומות אחרים בחיים, שם,  "זה עובד".

מה שבולט אצלם במיוחד זה הקצב המהיר וחוסר השקט: שבוע אחרי שהכירו נסעו יחד לסיני לעשרה ימים, תוך פחות משלושה חודשים עברו לגור יחד, אחרי 11 חודשים החליטו להתחתן, ותוך שבועיים תמר כבר נכנסה להריון.

ולא סתם הם רצים. תמר סיפרה שאם היא עוצרת לחשוב זה "קטסטרופה, כאוס, אני הולכת לאיבוד, מלא מחשבות, תחושות של דיאוטונומיה, הזעה, רעד, דפיקות לב מואצות..." ושההתבוננות פנימה היא אינה כלל אופציה עבורה. היא חייבת לרוץ, ומפחיד לה מידי לעצור. וכאן טמון לדעתי מקור הקושי העיקרי שלהם, כמו להרבה זוגות אחרים שנתקלתי בהם.

כשאנחנו בתנועה כל הזמן, ללא עצירה וללא התבוננות, אנחנו למעשה בורחים מעצמנו. זה אמנם מאוד אופנתי כיום לפצל את הקשב למיליון ואחד מקומות במקביל, אבל אנו משלמים על כך מחיר מאוד כבד (להרחבה קראו בספרו של מיכה גודמן "מהפיכת הקשב"). במקרה של תמר ואגמון, המרוץ שלהם, וההימנעות מעצירה והתבוננות פנימה, מסבים הרבה סבל ביחסים שלהם (ואני מניחה שגם בחייהם בכלל).

מה קורה לנו כשאנחנו עוצרים? כשאנחנו מתבוננים פנימה? הרבה דברים מתרחשים. קודם כל, אנחנו מתיידדים עם עצמנו באמת. אנו מפתחים הקשבה פנימה, היכרות קרובה עם עצמנו, על כל תכולתנו, ומתוך כך גם יכולים "לצאת החוצה" למי שמולנו. לעומת זאת, כשאנחנו בורחים מעצמנו, קשה מאוד (עד בלתי אפשרי) להיות בקרבה עם זולתנו. לא סתם צוותה התורה "ואהבת לרעך כמוך". וכי איזו אהבה אני מעניקה לרעי אם איני אוהבת את עצמי? האהבה מתחילה בהקשבה. קודם כל פנימה, ואחר כך החוצה. מי שמקשיב היטב לעצמו, יטיב גם להקשיב לזולתו.

נכון, זה מפחיד מאוד. כי כשעוצרים וכשמתבוננים פנימה, מגלים לפעמים דברים שפחות נעימים לנו. לכן הנטייה הטבעית שלנו היא לברוח ל- doing – לעשיה, לפעילות, לצבירה ולכיבוש יעדים והישגים. לעומת זאת, המצב של being – נוכחות, שהיה והתבוננות פנימה – פחות אינטואיטיבי לנו. ויחד עם זאת, הוא חשוב מאוד, ואפילו קריטי. כבר המסורת היהודית העניקה לנו את מנגנון העצירה הזה: יום מנוחה אחרי שישה ימי עשיה, שנת שמיטה (החלה בשנה זו) אחרי שש שנות עבודת אדמה, שנת יובל אחרי שבע שמיטות.

תמר ואגמון השכילו לעצור לפני שהזוגיות שלהם מתפרקת. אני מאחלת להם שהפרקים הבאים יעזרו להם להכניס לחייהם פרקטיקה חדשה של התבוננות פנימה והחוצה שאני בטוחה שיקרבו אותם זה לזו. אני מאחלת זאת לכולנו. 

שירה לב-ציון, מגשרת ועו"ד, מלווה ומנחת קבוצות, יחידים וזוגות בתקשורת מקרבת (NVC). עוסקת בשיקום מערכות יחסים, הגעה להסכמות, וחיבור בין לבבות. חברה במרכזי גישור בקהילה בירושלים ופעילה חברתית, נשואה ואמא לשלושה.

 

 

 

 

 

 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר