לנסות ולגעת במלחמת יום כיפור, זה סיכון עצום. קל מאוד לשים את הזרקור על סיפורי הגבורה, אלה שכולם מכירים ויודעים, החל מתל סאקי והחווה הסינית ועד כוח צביקה ואביגדור קהלני. סיפורים על יחידי סגולה שבמו ידיהם שינו את גורל המלחמה. והאמת, ליוצרי "שעת נעילה" יכל להיות מאוד נוח לעשות את הבחירה הזאת, ללכת על סיפור או שניים שמוכרים וגם יביאו את הצופים. למה זה סיכון עצום? כי כבר אין מה לחדש בנושא, ולך תעסוק במלחמה שהיא קו פרשת המים של מדינת ישראל.
אבל הכותבים המוכשרים, רון לשם ("אם יש גן עדן", "בופור", "אופוריה"), עמית כהן ("חטופים") ודניאל אמסל, יחד עם הבמאי ירון זילברמן ("ימים נוראים"), לא עשו אף בחירה קלה ביצירה של "שעת נעילה", והחליטו לגעת בעצבים החשופים של אותה תקופה. לימינם עמד התקציב הגדול ביותר להפקה טלוויזיונית בישראל.
אין כאן קרבות מפורסמים שגיבוריהם עוטרו בצל"שים, או כאלה שנכתבו עליהם ספרים, יש כאן את האנשים הקטנים, החיילים הפשוטים שלא קפצו על רימון או הכריעו גדוד טנקים לבדם.
יש את אבינועם (שחר טבוך), חייל מודיעין חיוור במוצב "סיציליה" בחרמון, שמזהה מוקדם מאוד את המלחמה המתקרבת ומתמודד עם חוסר האמון של כל הממונים עליו. מי שמפקד על המוצב הוא סגן יואב (אביב אלוש), קצין בגולני שמנסה להציל את נפילת חייליו בשבי הסורי.
יש את שדרן הרדיו הבוהמיין מני בן-דרור (ליאור אשכנזי), שיוצא לחפש את בנו החייל ברמת הגולן, ודפנה, קצינה צעירה וחדורת מוטיבציה (ג'וי ריגר), שמתעקשת להישאר בבסיס המופגז ברמת הגולן, למרות פקודת צה״ל לפנות משם את כל החיילות.
ישנו גם הסיפור "המוכר", על מחלקת טנקים ברמת הגולן, שמורכבת ממפקדים קיבוצניקים (עומר פרלמן ועידו ברטל), וחיילים, שחלקם חברים ב"פנתרים השחורים" (מאור שוויצר, עופר חיון, אימרי ביטון), ונקרעים בין המאבק לשיווין לשדה הקרב, וחלקם דתיים שצמים ביום כיפור ונאלצים לאכול ברגע שהכוננות עולה.
הסדרה מתיימרת לספר את סיפורה של אותה תקופה, כראי לתקופה הנוכחית, ומעבר לסיפורי הקרב עצמם. אין כאן תיאור קרב דוקומנטרי בין מחלקת טנקים ישראלית לגדוד טנקים סורי, אלא התעסקות בתחושות של חיילים שהגיעו מהפגנות "הפנתרים השחורים" (בלפור מישהו?) היישר למלחמה על עתיד מדינת ישראל. עיסוק מפתיע ומבורך מאוד הוא בהתמודדות של חיילי המחלקה עם תגובת הלם הקרב של אחד ממפקדי המחלקה, וחוסר היכולת שלו לתפקד ברגעי של חיים ומוות.
תראו, אין כאן (לפחות בשני הפרקים הראשונים) דיאלוגים עמוקים או משחק יוצא דופן ששווה לציין, אבל במכלול, יש כאן אותנטיות מרשימה מאוד. בתור אחד שנוטה להיות ביקורתי כלפי יצירות ישראליות שעוסקות בצבא, התחקיר וההכנה המעמיקה שעשו פה, החל מהדיבור ופקודות הקרב ברשת הקשר, ועד הלוקיישנים המרשימים, התלבושות והטנקים (אשכרה השמישו כלים ממלחמת יום כיפור, מרשים!).
אז למי שמתלבט – אין מה. אתם חייבים לראות. יש כאן את אחת ההפקות המושקעות שנראו במדינה אי פעם, ואם HBO החליטו לקנות את הסדרה, כנראה שמדובר בסדרה שאסור לפספס. לפי שני הפרקים הראשונים, ואינספור הפרומואים והבילד-אפים שעשו, "שעת נעילה" על עשרת פרקיה, עשויה להתברר כאחת היצירות הישראליות הגדולות בכל הזמנים.