מתי בפעם האחרונה קראתם או ראיתם אייטמים תקשורתיים על איתמר ופדואל, חוות יאיר והר כביר שלא בהקשר בטחוני, צבאי ופוליטי? מעולם לא? אז הגיע הזמן להחליף דיסקט. חבל הארץ ההררי יפה הנוף הזה, השומרון, עם פסגות של שמונה מאות מטרים ומעלה מעל פני הים, שביום בהיר רואים מהן כמעט את כל מישור החוף מחדרה ועד אשקלון, על עמקיו היפיפיים, אתריו הארכיאולוגיים, היקבים ומרכזי המבקרים שצצו בו, זכאי להפוך ליעד תיירותי מועדף בקיץ הזה.
במקום קונוטציה של נוער גבעות, חשבו על מסלולי גבעות לכל המשפחה, ייננים מסבירי פנים ומדריכות סדנת קרמיקה או צמחי מרפא. ואם זה נשמע לכם אוטופי מדי, ורחוק מהמציאות בשטח, הנה כמה רשמים מסיור שערכתי ביוזמת משרד התיירות באוטובוס של המועצה המקומית. מה יכול לשכנע יותר מאשר חוויות מכלי ראשון?
מבט מגבוה על שכם.צילום: נעמי גוטקינד גולן
למשל מרפסת הנוף החדשה הצמודה לבית הכנסת בחוות יאיר שליד נופים ויקיר. המרפסת משקיפה על אפיק נחל קנה הירוק עמוק למרגלותיה, ויורד ממנה שביל מדורג שהוא סוג של טיילת. הבתים טובלים כאן בחורש טבעי, בימי שישי אפשר לאכול ארוחת בוקר עשירה כשרה למהדרין ב"צריף של תמרי" המנוהל על ידי תמר ניר צבי, ושווה לטפס לכיוון האתר הארכיאולוגי בחרבת שחדה שבין היתר יש לידה בית בד עתיק. אטרקציה תיירותית נוספת: מעיין מלאכותי ובריכה.
ממשיכים לכיוון "המרפסת של המדינה" בפדואל ושמורת הטבע נחל שילה עילי. השם של המצפור יומרני? ממש לא. הוא מדויק לגמרי: רואים משם את כל גוש דן ומישור החוף ממגדל האוניברסיטה החיפאית על הר הכרמל ועד אשקלון. משקפת הנוף המקובעת בסלע, מחדדת עוד יותר את ההתרשמות המפעימה מהמרחב הנפרס לעינינו, ומבהירה עד כמה דקיקים "מותניה" של מדינה ישראל. נמל התעופה בן גוריון בלוד נמצא במרחק של 12 ק"מ בקו אווירי מהמקום הזה, והים התיכון – במרחק 25 ק"מ קו אווירי. ביקור משפחתי ב"מרפסת" מייתר הרצאות שלמות בציונות, באזרחות ובפוליטיקה. וחוץ מזה השומרון נראה שם יפה כל כך, והאוויר צלול וקריר גם באמצע הקיץ.
השומרוןצילום: נעמי גוטקינד גולן
מרשים עוד יותר מבחינה אקלימית ונופית הוא מצפה יוסף ליד שכונת השומרונים בהר גריזים. מגובה של 800 מטרים מעל הים, רואים במערב את הים התיכון, בצפון, ביום בהיר במיוחד, את כיפת השלג של החרמון, במזרח הרי עבר הירדן, ממול הושט היד וגע בו, הר עיבל - ועמוק למטה משתרעת כל העיר שכם עם מחנה בלאטה לצידה. רואים גם את המבנה של קבר יוסף. שתי אטרקציות שאסור לוותר עליהן שם: אתר הזבח של טקס קורבן הפסח המפורסם של עדת השומרונים, ומפעל הטחינה הכשרה "הר ברכה", שאפשר לקנות שם את תוצרתו, לראות את המכונות ההופכות שומשום לטחינה ולטעום בכוסיות קטנות טחינה גולמית טרייה.
מטחינה ליין. נסענו לאלון מורה ועצרנו במרכז המבקרים של יקב כביר. טעימות של יינות אדומים ובראשם יין פורט מתוק ומעולה. מרפסת נוף ממנה רואים את בתי אלון מורה ואת שורות הגפנים במורד. כרמי הזיתים של השומרון הם מן המפורסמות, אבל מאז תחילת ההתיישבות היהודית החדשה שאחרי מלחמת ששת הימים, האזור התמלא גם בכרמי גפנים המניבים יינות איכותיים. מדובר בסגירת מעגל מימי היישוב היהודי בתקופת התנ"ך. את ההוכחה לכך ניתן למצוא בירמיה, ל"א, ד': "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון, נטעו כרמים וחיללו".
יקב כבירצילום: נעמי גוטקינד גולן
יקב כבירצילום: נעמי גוטקינד גולן
את אדי היין של היקב מפיגים מהר מאוד הנופים בטיילת הר כביר - כבירים לא פחות. זוהי שמורת טבע, ואפשר ללכת לאורך 4 הקילומטרים שלה ולראות שוב כמעט את כל ארץ ישראל. אלא שעם כל הכבוד לנוף של השומרון, האזור היחיד בארץ ישראל שיכול להתחרות ביופיו בגליל העליון, אבל עם היתרון הגדול של מרחק חצי שעת נסיעה מהמרכז, את הרושם החזק ביותר השאירו בי ארבע הנשים שפגשתי במרומי רכס איתמר. במרכז המבקרים גדעונים, שהקימו יפעת משולמי ועמליה חושן, אפשר להזמין ארוחת בוקר (60 ₪) וארוחת צהריים בשרית ביתית מלאה (100 ₪), עם סלטים מירקות ועשבי תיבול שהן מגדלות בעצמן, במקביל לגידול משפחות ברוכות ילדים (ליפעת למשל 11 ילדים, ו"לא רואים את זה עליה"). המרכז כולל חנות המוכרת מתוצרת היישוב, חדרי טיפול שם פוגשים את יעל טנא, הרוקחת ומוכרת תמציות של צמחי בריאות, ומרכז נשי חוויתי בשם "נביעה". על רכסי איתמר שוכן גם "בוץ בגבעה" של הקדרית בתיה ארדשטיין, מרכז הכולל חנות לכלי קרמיקה, וסדנאות ליצירת כלים וכדים. כמו כמעט כל אדם בשומרון, גם בתיה היא "סיפור": בת לאם תימנייה ואב אמריקאי, שגדלה בארצות הברית, אבל כשביקרה בארץ התאהבה בשומרון, והיום מגדלת באיתמר את ילדיה ומנהלת את ה"בוץ בגבעה" שלה, שם היא מעבירה בין היתר גם שיעורים ביודאיקה.
בוץ בגבעהצילום: נעמי גוטקינד גולן