תערוכה: מחיצה שתתאים לחרד"ל ולייט בבית כנסת אחד

היצירה של אביגיל וייס בתערוכת הבוגרים של שנקר משכה הרבה תשומת לב. היא יצרה מחיצה מודולרית לבית הכנסת, מפלסטיק שמגיע בכל צבע ומרקם ובנויה מקיפולי אוריגמי

חדשות כיפה יעל צלניק אבנרי 20/07/17 13:58 כו בתמוז התשעז

תערוכה: מחיצה שתתאים לחרד"ל ולייט בבית כנסת אחד
המחיצה של אביגיל וייס, צילום: אלישבע וייס

אביגיל וייס מהישוב דולב, בוגרת תואר ראשון בעיצוב טקסטיל בשנקר, הייתה חברה בוועדת הפרוכות של בית הכנסת החדש המוקם בישוב. בעודה יושבת בבית הכנסת, הבינה פתאום על מה תעשה את פרויקט הגמר שלה: "בשנקר מכוונים ללימודים שהם גם אמנות וגם טכנולוגיה וגם מוצר. אנחנו יכולים לעשות עם הלימודים מה שאנחנו רוצים. אני התחברתי מאוד לעולם של אוריגמי, פיתוח מוצרים, השראה מיעקב אגם. חיפשתי על מה ליישם את תחומי העניין שלי. כל הזמן חיפשתי אובייקט שצריך הזזה, שיהיה דו צדדי, שיהיו לו נקודות מבט שונות, ושיספק מחקר מעניין. כשישבתי בבית הכנסת בישוב פתאום חשבתי" 'מחיצה!' זה היה מתחת לאף שלי כל הזמן". 

אביגיל החלה לחקור את נושא המחיצות. בין היתר, שאלה בפורומים שונים באינטרנט מה יש לאנשים לומר על מחיצות בבתי כנסת: "שמעתי המון דעות, מדעות פמיסטיות ועד מסורתיות - אורתודוקסיות, היו גם תגובות מאוד משעשעות". אביגיל פתחה במחקר צבעוני, צורני וחומרי,  ובסופו של דבר הגיעה לחומר הפלסטי פוליפרופילן, והתאהבה בו: "למדתי אותו לעומק, חתכתי אותו בלייזר וקיפלתי אותו באוריגמי. החומר הזה מגיע בכל צבע ושקיפות, והוא זול, עמיד ולא צובר אבק". 

אביגיל והמחיצה

אביגיל והמחיצה צילום: אלישבע וייס

ספרי לנו על המחיצה שיצרת לפרויקט הגמר

"המחיצה שיצרתי מורכבת מיחידות מודולריות שהגודל שלהן יכול להשתנות, כל יחידה יכולה להיראות אחרת. לדוגמה, צד אחד של בית הכנסת יהיה יותר אטום וצד אחד פחות, זאת אומרת שהמחיצה מתאימה לכל קהילה. אני השתמשתי בפוליפרופילן שקוף חלבי, כך שהוא לא שקוף לחלוטין. לא רואים את האנשים מאחורי המחיצה אבל רואים שיש שם אנשים. 

בשיטה שנקראת "פופ אפ" עשיתי חורים הניתנים לפתיחה ולסגירה ומאפשרים הצצה מעזרת הנשים. הגובה של המחיצה, 1.90 ס"מ, אידאלי לזריקת סוכריות ולא מפריע לתאורה של החלל, עם זאת הוא מספיק גבוה כדי להסתיר. המחיצה יכולה כמובן להיות בכל גובה ורוחב. 

ההשראה של ההדפס שבחרתי שיהיה על המחיצה, הוא בהשראת ארון הספרים היהודי. הפרופיל של ספרי קודש תמיד צבוע בצבע מעניין, זהב או צבעוני, וזה נותן עוד נקודת מבט. יש גם הרבה מחשבה על ההדפס בהתאם לקיפולי האוריגמי, כך שהמחיצה תראה מצד אחד כחולה ומצד שני שקופה חלבית. 

מבחינת נקודות המבט, הדת היהודית מאוד מעודדת מחלוקת כל עוד היא לשם שמיים. גם בבניית בית הכנסת בישוב היה קשה מאוד להסכים על כל פרט, כי יש ריבוי של דעות וריבוי של מנהגים. גם בנושא המחיצה יש כל כך הרבה דעות, מפמיניזם ועד הדרת נשים. לכן שאפתי לעשות מחיצה אחת שמכל נקודת מבט נראית אחרת". 

מה היו תגובות המרצים שלך לפרויקט הגמר?

בערב הפתיחה של תערוכת הבוגרים היה מעניין מאוד. הבחירה לעצב בחומר פלסטי היא חידוש במחלקה לעיצוב טקסטיל. הפוליפרופילן שממנו בנויה המחיצה כן נחשב לטקסטיל בגלל הטקסטורה שלו והקיפולים, ובעיקר בגלל הצורניות והטכנולוגיה. שוק הטקסטיל בארץ כמעט ולא קיים וזה דורש הרבה יזמות מצד הסטודנטים כי הרבה מאיתנו יהיו בעלי עסק עצמאי. לכן המרצים מאוד עודדו ונתנו לי חופש מלא. בנוסף, נעזרתי בבוס שלי מאוד. אני עובדת בסטודיו בינלאומי (סטודיו FAF) שעובד עם החברות הגדולות ביותר בחו"ל. קיבלתי שם גם ידע בחיתוך לייזר וגם יותר הכוונה לתעשייה, ונתנו לי שם הרבה חופש לעשות את המחקר שלי".

המחיצה כשהיא סגורה

המחיצה כשהיא סגורה צילום: אביגיל וייס

איך הגיבו המרצים למוטיב הדתי של מחיצה בבית כנסת?

"לא כולם התחברו לרעיון של בית כנסת: היו כאלה שמאוד עודדו ומאוד סקרן אותם העולם הדתי. חלקם התעלמו מזה שזה מחיצה לבית כנסת והתייחסו לזה כמחיצה לכל דבר כי היא יכולה להיות גם במשרדים של חברת הייטק. הפידבק היה בסך הכל מאוד חיובי. המרצים אמרו לי שזה מאוד רלוונטי עכשיו לתעשייה ושכדאי לי לנצל את ההזדמנות של תערוכת הבוגרים ולהזמין מעצבים ואדריכלים לראות את המחיצה כי זה ממש מוצר".

היית רוצה לקחת את זה הלאה?

"בהחלט כן. באותה טכניקה התחלתי גם לפתח גופי תאורה כך שהכל יכול להתאים עם הכל ואפשר לעשות עוד דברים מעבר למחיצות. הייצור לא מאוד מורכב וגם העלויות לא מאוד גבוהות, לכן זה מאפשר גם להחליף מחיצה אם רוצים למשל בתקופת החגים. אני שמחה לשיתופי פעולה. למשל, מישהו פנה אלי בתערוכה והציע שנעבוד ביחד. הוא רצה את הידע שלי באוריגמי ובטכנולוגיה".

תמשיכי בעתיד להתעסק עם מוטיבים יהודיים?

"אני ממשיכה לתואר שני בשנקר ובהמשך אני רוצה שיהיה לי עסק עצמאי של יודאיקה וטקסטיל. אני רוצה גם להשתמש בידע הטכנולוגי שלי לבית היהודי וליצר ממש מוצרים חדשים".

"חשוב לי לומר תודה להורים, לאחים ולחברים שעזרו לי לאורך כל התואר שבהחלט דורש סביבה תומכת. ותודה גם לישוב דולב. אחד היתרונות שלי כסטודנטית שלא שכרה דירה במרכז והמשיכה לנסוע הביתה, זו הקהילה המדהימה. שכנים שעזרו בשאלות הלכתיות, דברים שחסרו לי באמצע הלילה והצליחו להשיג לי דרך הוואטסאפ של נשות דולב, בנות מהישוב שעזרו לי לקפל את המחיצה. לדולב יש חלק בהצלחה שלי".

 

תערוכת הבוגרים של שנקר מציגה בשנקר, רח' אנה פרנק 12 ברמת גן,  עד ה-31 ביולי. היא פתוחה כל יום בין השעות 10:00 - 22:00, וביום ו' עד 13:00.