שפינוזה והרב קוק

שלום רב,
ראשית הזדעזתי לקרוא את המשפט: "הפילוסופיה שלו (של שפינוזה) היא התשתית של הסבריו של הרב קוק על תפיסת האלוקות והעולם" – חס ושלום, לא מיניה ולא מקצתיה, מי שקצת מכיר את כתבי הרב יודע שדברים אלו לא נכונים, רק קריאה שטחית ביותר בכתבי הרב יכולה להוליד משפט כזה.
הרב קוק כל רעיונותיו וכתביו הם נביעה נשמתית של אדם גדול שמלא בכל התורה כולה - נגלה ונסתר, ש"ס ופוסקים, חסידות וקבלה, רמב"ם, ריה"ל, מהר"ל, רמח"ל, בבלי וירושלמי, ועוד ועוד. כל התורה כולה בהיקף עצום ובהעמקה גדולה, כשהכל מוכלל בנשמתו ויוצא לאור במקוריות מופלאה שכל כולה ענווה.
ואם נתקלת במושגים כמו "האחדות הכוללת" ועוד משפטים מאין אלה, הרי ודאי הם לקוחים מתוך היהדות גופא (ולא מרעיונותיו של שפינוזה) . האם אין אנו אומרים בתפילה "מלוא כל הארץ כבודו"?!
האם אין התורה עצמה מלמדת אותנו "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"?!
זה נכון אמנם שהרב קוק מתייחס מפורשות לשפינוזה בחלק ממאמריו, וזה כבוד גדול שהרב קוק לא נתן לדמויות פילוסופיות רבות. הרב קוק הרבה פעמים מתמודד עם טענות ורעיונות בלי להזכירם במפורש, אך כנראה יחס לשפינוזה משקל רב, לא רק בגלל שהוא היה גאון – כשרון יהודי מיוחד במינו, אלא כנראה בגלל מה שהרב קוק בעצמו כותב – ששיטתו היא הביטוי של המהומה האלילית בעת החדשה. ("עקבי הצאן", מאמר "דעת אלוקים", ע"מ קל"ג – קל"ד ). הוא אמנם איש, אבל הוא גם מושג, התגלמות מרוכזת של התנועה הרוחנית שבה מתגלית האלילות בעת החדשה.
הפילוסופיה שלו מדברת על האחדות של הבריאה, לכאורה משפט יפה מאד שאפשר למצוא כמותו ביהדות, "הכל אלוהים", אך השאלה הגדולה היא איך הוא הבין זאת !
מיסודות שיטתו הם שהמציאות קפואה, אין מגמה מוסרית עליונה שמניעה את כל המציאות להתעלות לעבר הנצח, אל עבר אידיאלים יותר נישאים, יותר עליונים. אין נס שעומד ביסוד הטבע ומלמדנו על כך שביסוד עולם הטבע יש מגמה אלוקית שהיא מעל לטבע. אצל שפינוזה הטבע הוא אלוהים ואלוהים הוא הטבע, אלוהים קפוא, אין תנועה אל מה שמעבר, אין חיים, מציאות מכנית, ואלוהים מכני. במקום נשמה יש נוסחאות. הפילוסוף "הגל" מתפלא משפינוזה כי הוא מסדר את כל המציאות כולה בנוסחה, משפטי יסוד, הגדרות, מושכלות, מסקנות, עושה פה מבנה לוגי מדהים בו הוא מסדר הכל, ריבועים, ריבועים. זה מעניין, אבל חסרה המילה 'חיים'. מבחינה פסיכולוגית מה שמשדר אומר החיים הזה – משהו מת אצלו בנשמה. שפינוזה התייתם בגיל צעיר מאד, חי בעולם ללא חמלה, ללא רחמים. החמלה היא חולשה לשיטתו. אלוהים ללא רחמים, אלוהים ללא ניסים, מציאות אכזרית, מכנית, שגורסת אותנו תחת גלגלי שיניה, הכל מוכרח, אפילו אלוהים מוכרח, השקפה דטרמיניסטית, תורת היש כסדר שכלי, סכום כל ההשכלות שהיו, הווים, ויהיו. בקיצור שפינוזה בנה את האליל הגדול ביותר בעולם, העולם כולו כאליל אחד גדול. אח"כ הוא גם ביטא את תפיסת עולמו בחייו, חילל שבת, הצטרף לכנסיה (שאח"כ גם אותה עזב), ופרסם כתב שיטנה כנגד היהדות בשם "תאולוגיה מדינית" – שם הוא שופך את כל שנאתו לעם ישראל.

היהדות היא תפיסת עולם שונה לחלוטין – אמנם גם אנו תופסים את כל הבריאה כאחדות אחת, אך ביסוד שיטתנו הוא שהעולם הוא רק הופעה אלוקית ולא האלוקות עצמה, העולם הזה הוא רק קטע קטן ממציאות מוסרית, אידיאלית, עצומה, שהעולם כל הזמן הולך וחושף אותה. אלוקים לגבינו זה לא איזה חוק טבע, לאלוקים יש רצון, מגמה, מטרה עליונה, שאנו נדרשים לגלות ולבטא אותה בחיינו, לשם כך קבלנו תורה בהר סיני ושם כתובות מצוות שאותם עלינו לבצע.
לשאלתך: עדיף שבני אדם כן יחשבו בצורה אמיתית. לכן עדיף שלא יחשבו שפינוזה, אלא עדיף שיעמיקו את אמונתם בתוך התורה עצמה ששם כתובים כל הדברים שכתבתי ואף הרבה יותר מזה, ראוי ללמוד הרבה ספרי אמונה שעוסקים כולם בנושא זה של דעת אלוקים, מ"כוזרי" ועד "מורה נבוכים", כתבי המהר"ל, וכתבי הרב קוק, על פי הדרכה של רבנים שמבינים בכך, בסדר ובהדרגה, עד לבניית בניין אמוני שיטתי ומוצק.

בהצלחה רבה
אלי, חברים מקשיבים