שאלה
שלום,
לאחרונה דובר רבות על פינוי מאחזים.
האם אין ההתמקדות של הציבור הדתי לאומי במאחזים ובהתנחלויות ובמאבק על שמירתם, התמקדות בדבר הלא נכון, ואסביר:
הרי, אם התקבלה החלטה על פינוי מאחז או התנחלות, או אף החלטה כמו שהתקבלה בהתנתקות, הרי ברור שהחלטה זו שלכאורה התקבלה ע"י מנהיג ישראלי זה או אחר ובלחץ של מנהיגי עולם לא באמת התקבלה ע"י אותם אנשים. החלטות שכאלו יכולות להתקבל רק על ידי ריבונו של עולם, והוא משחק במנהיגי המדינה והעולם כך שייראה כאילו התקבלו על ידם.
ואנו יכולים להניח שאם ריבונו של עולם מחליט על סילוק יהודים מאדמת ארץ ישראל, הרי שעם ישראל בכללותו חטא ועל כך אנו נענשים.
האם לאור זאת, לא יותר הגיוני להפנות את כל המאמצים שאתם משקיעים במלחמה לשימור ההתנחלויות והמאחזים (שזו כאמור מלחמה בהחלטת הקב"ה) למאבק למען החזרת עם ישראל בתשובה.
יישוב ארץ ישראל היא מצווה חשובה, אך על ואהבת לרעך כמוך נאמר כלל גדול בתורה.
האם לא הגיע הזמן, שבשם הערבות ההדדית בעם ומצוות ואהבת לרעך כמוך, יופנה הזרקור של הציבור הדתי לאומי למטרת השבת עם ישראל לחיק התורה?
אני כחוזר בתשובה בתחילת דרכו, יכול להעיד שלמרות רצוני הרב להשתייך לזרם הדתי לאומי, אשר נראה לי טבעי הרבה יותר מהזרמים החרדיים למיניהם, מרבית מאמצי קירוב הלבבות וההחזרה בתשובה מבוצעים על ידי הזרמים החרדיים ואתם כמעט שלא ניכרים בשטח.
מעולם לא נתקלתי בדוכני הנחת תפילין של סרוגי הכיפות.
מעבר לראש יהודי ומכון מאיר, לא ידוע לי על ארגונים נוספים מהזרם הדתי לאומי העוסקים בהחזרה בתשובה, לעומת מספר גדול בהרבה של ארגונים חרדיים.
נראה כאילו ההתנחלות ביהודה ושומרון באה על חשבון ההתנחלות בלבבות העם.
אפילו, לעיתים, מתקבלת התחושה שויתרתם על החלק החילוני של העם.
הדבר ניכר גם בהתבטאויות של אנשים מקרב הימין הקיצוני אשר רק מרחיקות את העם מכם.
לאחר חטא העגל הציע הקב"ה למשה רבנו לוותר על עם ישראל החוטאים ולקיים את ברית האבות על זרעו של משה. משה רבנו התעקש שלא לוותר על עם ישראל.
האם אתם רשאים להתנהג אחרת ולוותר על החילוניים שבעם ישראל?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
אינני מקבל את הניתוח שלך שהמציאות הרעה היא רצון ד'.
יש לבאר מהו רצון ד' ע"י לימוד התורה ולא על ידי כניעה למציאות שלילית. ד' ציווה בתורה 'ובחרת בחיים', גם כאשר המציאות היא סכנת מוות.
וכי יעלה על הדעת להניח שכיוון שיש אונס ורצח ברחבי המדינה, זו גזירה משמיים ועלינו להשלים איתה? ודאי שלא. עלינו לקחת אחריות על המצב השלילי ולא לתת לו להכתיב לנו את סדר היום.
כל נביאי ישראל זעקו על המציאות ´הנתונה´ ולא קיבלו אותה כגזירה משמיים.
הם קראו לעם לקחת אחריות על המציאות הרעה ולשנות אותה, וכך עלינו להתייחס למעשה הלא ציוני והאסור מדין תורה של מסירת חלקי ארץ ד´ לשלטון שאינו יהודי.
ישוב ארץ ישראל הוא מצווה חשובה מדאורייתא, ואין לנו שום זכות או היתר להפסיק ללחום על מימוש ההתיישבות בארץ, שהתורה ציוותה אותנו עליו פעם אחרי פעם.
יישוב א"י שקול כנגד כל המצוות, וללא קדושת ארץ ישראל איננו עם אחד (זהר) אלא אוסף של פרטים הקשורים באינטרס וערכים דלים(הרב קוק, 'למהלך האידיאות בישראל').
המלחמה הפוליטית על יהודה ושומרון, בראיה עמוקה, איננה מחלוקת על גאוגרפיה או אפילו על מצווה פרטית, אלא מחלוקת תרבות עקרונית בין דבר ד´ המנהיג את המציאות לבין אוסף אינטרסים וערכים מערביים המנהיגים את המציאות.
בנינו אוהבי א"י שנשפך דמם על הריה ומעיינותיה של ארץ ישראל, הם התשובה לרדידות במדיה, לאופי החיצוני אליו הגיעה התרבות המערבית בישראל. המאבק על היחס לארץ הוא גם המאבק ההסברתי לשוב לתרבות האלוקית ולא להכנע לתרבות המערב.
אמנם, ודאי שיש להקפיד שלא להרים יד או לקלל חלילה שום חייל או שוטר, שהרי אסור לעשות מצווה ע"י עבירה, וזה גם סותר את עצם מצוות ישוב הארץ, הראוי להיות מעשה של אחדות ולא של חלק מהעם.
רוב ישראל הצביעו למען מפלגות אוהבות הארץ שהצהירו שלא יפנו בה יישובים, ועל כן ההתנחלות היא בשם כל ישראל, ולא בשם מיעוט.
לאור זה כל פינוי שנובע מלחץ של אמריקה על ישראל הוא ביזוי כבוד ישראל, ובעצם ויתור על ריבונות הרוב בישראל למען ריבונות אמריקה בשטח.
אכן, עם קידום יישוב ארץ ישראל, אני מאד מסכים עם דבריך שנזנחה המצווה החשובה לא פחות של חיזוק כלל ישראל וחיבורו לתורה.
אנו חוזרים בתשובה בזה, על ידי הארגונים החשובים שהזכרת ועוד ארגונים, ולאט לאט גם בזה נעשה ונצליח, אך כאמור, א"י וההסברה לעם ישראל הם בעצם מלחמת תרבות אחת גדולה (שבשורשה אהבה גדולה לעם) שלא ניתן להפרידה.
שנזכה לארץ שלימה, לעם שלם ולתורה שלימה