דרכים לתיקון המידות

בס"ד
שלום
----- אני לא כל כך מבין מה רע להיות שמח? הלואי שתהיה שמח כל הזמן, תחייך כמה שיותר, תאיר פנים לכל אדם, תאמר שלום לכל אדם, ותעלה חיוך על פני כל אדם שיפגוש אותך. כך תזכה להיות "בן העולם הבא". כמו שאתה מכיר בודאי את הסיפור על "רבי ברוקא חוזאה שהיה שכיח בשוק של בי לפט והיה רגיל אליהו הנביא להיות איתו. שאל רבי ברוקא את אליהו הנביא האם יש בשוק הזה מי שהוא "בן העולם הבא" ? ענה לא אליהו: לא. בין כך ובין כך באו שני אנשים – אמר לו אליהו: אלו "בני העולם הבא". הלך אחריהם רבי ברוקא ושאל אותם למעשיהם. ענו לו שהם "אינשי בדוחי" = אנשים משמחים. אנחנו משמחים אנשים עצובים, ואם אנו רואים שני אנשים שיש בניהם תיגרא – אנחנו טורחים עד שעושים שלום בניהם.
כל מה שראית בספרי המוסר – זה על ה"ליצנות" השלילית זה משהו אחר לגמרי. זה מי שמתייחס לכל דבר בלי שום חשיבות אמיתית. כשרואים דברים בצורה עקומה – זו ליצנות. מעוותים דברים מוציאים אותם מהקשרם זו ליצנות. זה לא בשביל להביא את הדברים למצב טוב - אלא בשביל ההנאה. זו ליצנות והיא גרועה כי היא לא אמת.
גם "ציניות" היא מידה רעה כיון שהיא שאינה מסתכלת על המציאות בדרך הנכונה. היא מזלזלת בדברים שהם חשובים באמת, לא חשוב אם האדם הוא טוב או רע אפשר ללגלג עליו. זה מחליש גם את האדם וגם את המלגלג בעצמו.
לכן אתה צריך להבדיל בתוכך פנימה מה הוא מהחלק הטוב ואותו תחזק ומה הוא מהחלק הרע ואותו זרוק. כך זה יהי לך יותר קל כי זה יותר אמיתי.
--- בענין ה"גאוה וצניעות" אמרו חכמינו לא להיות שקרן. גם כאן תמיד תסתכל על האמת. והאמת היא רבת פנים וכולם נכונים. השאלה החשובה היא איזה צד מה"אמת" מדגישים ואיזה מסתירים. אם תדגיש את החיוב שלך. מה שיש לך. אף על פי שזה אמיתי, לא תגיע רחוק. אם תדגיש את החיוב של השני – יש לך סיכוי טוב.
כשמציירים פרצוף שלם עם עינים אוזנים פה ואף אבל מעוותים את הפורפורציה – אפילו שהכל נמצא – זה לא אמת – זה שקר. אדם בעל גאוה מדגיש מאוד את החלק שלו בכל הטוב של העולם והוא מעוות את הפורפורציה עד שהוא נותן לעצמו מה שלא שייך לו ואז זה שקר.
אף פעם אל תשקר לעצמך!! זו לא מידה טובה. אף אחד לא דורש זאת ממך. ואם תאמץ אותה – לא תשיג שום מעלה רוחנית!!
אם כן אתה שואל איך אני אתיחס למי שעובר עבירה בחיוב?
דע לך שלא לכל עובר עבירה צריך להתיחס בחיוב. אבל בימינו רוב עוברי העבירה פשוט לא יודעים שזו עבירה. ואפילו אם הם יודעים שזאת נקראת "עבירה" – הם לא מודעים למשמעות של הענין כלל. לא לימדו אותם, וזה לפעמים גדר "תינוק שנשבה".
לעומת זאת אתה למדת ואתה יודע ואתה מבין את משמעות הענינים ואת השפעתם החיובית של המעשים החיובים ואת ההשפעה השלילית של המעשים השלילים – אם אתה עושה מעשה שלילי – זה הרבה יותר משמעותי ממה שעושה אותו "תינוק שנשבה".
מה שכתבתי כאן הוא אמת. ומשה "איש האמת" אמר על עצמו ועל אהרון: "ונחנו מה" והתכוון בכל האמת והרצינות למה שהוא אמר. כך גם דוד המלך שאמר "ואנכי תולעת ולא איש". כך הוא הרגיש וכך הרגיש אברהם כשדיבר עם ה' והתווכח עימו על סדום ועמורה ואמר "ואנכי עפר ואפר" זו האמת האמיתית. כי מה הוא לעומת אלוקים – "עפר ואפר". זאת האמת והוא אמר אותה. אין בזה חכמה גדולה, רק שרוב האנשים כל כך אוהבים את מעשיהם ומעריכים את עצמם הרבה הרבה יותר ממה שהם שווים באמת. הם מתייחסים למעשיהם בחיוב גדול מתעלמים ממה שאחרים עושים ועשו. מתעלמים ממעשה ה' ומיחסים את כל החשיבות לעצמם. ושוב זה שקר.
לכן דבוק באמת – דבוק בענוה.