שאלה
בס"ד
[דבר תורה קצר לפרשת וישלח]
בפרשת השבוע שלנו, ממשיכה להתגשם הנבואה שניבאו לרבקה: "...וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ [יִפָּרֵדוּ]..." (בראשית פרק כ"ה פסוק כ"ג)
יעקב נפגש עם עשיו אחיו בכניסה לארץ ישראל, ומגיע הרגע ההיסטורי המכריע – כיצד תיראה הפגישה בין הלאומים השונים?
"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (בראשית פרק ל"ג פסוק ד')
אכן, בקריאה ראשונה – הפגישה נראית טובה ומוצלחת! ממש כמו תאומים אוהבים שלא ראו אחד את השני המון זמן ושוב נפגשים.
אבל אם נשים לב, את רוב הפעולות בפסוק, חוץ מפעולת הבכי שאליה גם מצטרף יעקב, [רק עשיו עושה]!
למה יעקב לא פעל? הוא לא התרגש לקראת הפגישה?
חז"ל שמו לב לניקוד מיוחד בפסוק, במילה "וישקהו".
בעקבות ניקוד זה נדרשו כמה דרשות שונות על מה שקרה שם "מתחת לפני השטח":
דרשה א' – בא עשיו לנשוך את יעקב בצווארו, [התקשה הצוואר] כמו שיש ונשברו שיני עשיו, ועל זה בכה עשיו.
ואילו יעקב בכה מאהבתו לעשיו, כי אחרי הכול – הוא אחיו.
דרשה ב' – יעקב נישק [מכל ליבו] ואילו עשיו לא מכל הלב.
דרשה ג' – רש"י מביא את פירוש [רבי שמעון בר יוחאי], מחבר ספר הזוהר:
"אמר ר' שמעון בן יוחאי – הלכה היא [בידוע שעשו שונא ליעקב], אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".
בסדר, דרשות יפות, אבל מה חכמים רצו ללמד אותנו דרך דרשות אלה?
[רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב] – ה"שם משמואל", מחבר את שלושת הדרשות ומסביר...
למה חכמים דרשו שנעשה צוואר יעקב כמו שיש?
למה לא נעשה כמו ברזל או כמו כל סוג אחר של מתכת?
ההבדל בין שיש למתכות אחרות הוא - שמתכת [מקבלת טומאה], ואילו שיש לא!
עשיו רצה להשפיע עלינו טובה באותה העת, אבל טובה [לפי ראייתו שלו] = השפעת טומאה על יעקב.
רבי שמעון בר יוחאי קובע שזה המצב הכי מסוכן!
שבכל מקרה, [גם ברגע הנשיקה מכל הלב] – "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב".
ברגעים כאלה צריך הצוואר להיות "כמו שיש" ולא לקבל טומאה.
הנצי"ב שואל: אם כך – למה בכה [גם יעקב] בסוף?
אלא שיש עוד נשיקה: נשיקה שעשיו ינשק את יעקב, כשיראה את מעלת הקדושה אצלו, [בזכות ששמר על עצמו].
אז עשיו יצטרף לבני יעקב, ויעזור לעם ישראל לתקן את העולם מתוך אהבת אמת ומכל ה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו