אני חוזר מהישיבה ונופל... לבנים

שלום לך צדיק!

יישר כוח שאתה לוקח את המשבר למקום של בירור ולא למקום של ייאוש.

אם הבנתי נכון אתה שואל איך אפשר לגשר בין ה´ישיבה´ לבין ה´בית´.

מה שאתה מתאר עובר על כל תלמיד ישיבה גבוהה/מכינה/ישיבת הסדר.
כולנו מגיעים מהתיכון/הישיבה התכונית עם משקעים רוחניים רבים- ראינו, שמענו, נחשפנו לדברים רבים שהיינו רוצים שיימחקו ממוחנו, מזיכרוננו, שיתנקו מנשמתנו.
ואז, אנחנו עושים שבו"ש, נחשפים לעולם מדהים בו לימוד הגמרא הוא אמתי, בו אנחנו לא מתביישים לשאול שאלות, עולם בו אנו בונים את קומתנו הרוחנית לתלפיות החל מהקימה בבוקר, העבודה על המידות, לימוד התורה ועד השינה בלילה. מראשון המעשים ועד אחרון ההרהורים.
הציפייה ללימוד בישיבה גדולה ואיתה גם הציפיות מעצמנו ומהעולם הרוחני הצפוי לנו.
אנחנו מצפים שבבת אחת נזרוק את כל עברינו מאחורינו, שנצליח לשנות בבת אחת את סטטוס הפגר בבוקר לסטטוס של אריה, לבנות בניין מידות לתפארת, ללמוד תורה בכל רגע פנוי, לחיות את התורה ועוד.
בין השאר חלק מהיעדים שלנו הם גם בנוגע לטהרת הברית- שמירת העיניים, הרהורי עבירה וכו.

אלא מה, שהמציאות יותר מורכבת.
שכל מבין את היעדים ושועט לעברם, אך את הגוף החומרי שלנו קשה יותר לשכנע לעזוב את הרגלי העבר.
הגוף מושך ונושך ביעדים הגבוהים, מושך אותנו למטה, מקשה עלינו, ממש מעיק.
אז כשאנחנו בישיבה, כשאנחנו במין חממה של תורה ורוחניות, שם הוא פחות מציק, שם הוא נותן לשכל להבין ולרצון לרוץ. אך ברגע שאנחנו יוצאים מאהלה של תורה, בדרכנו הביתה, אל העולם הזה על כל התמודדויותיו הגוף מתעורר לחיים על כל תאוותיו החומריות, על כל יצריו.
ישנה הרגשה שיש מין עמק, חפיר עמוק שמפריד בין בניין הישיבה לבין הבית. חפיר שלא ניתן לעבור בו בלי ליפול.

אז מה עושים?

דבר ראשון להבין שאתה נורמלי. אתה לא לבד. ישנם רבים וטובים מסביבך שעוברים בדיוק את מה שאתה עובר..
הבנה זו אין בה כדי להרפות ממעשים ולהצדיק את מה שקורה, אלא רק לקבל פרופורציות- אתה לא מפלצת עם כמה ראשים שיורקת עבירות. אתה יהודי נורמלי. יהודי עם נשמה גדולה ו.. עם גוף.
יש כאלה שעוברים את מה שאתה עובר ומתייאשים. אתה לוקח צעד אחד קדימה ונלחם- אתה כבר בכיוון הנכון!

דבר שני, להבין ולהפנים עיקרון גדול בעבודת ה´.
העיקרון הוא ההדרגתיות.
בניית אישיות לא מתבצעת מהיום למחר, וגם לא משנה זו לשנה הבאה.
בניין אישיות זו מלחמה מתמדת, בניין, סתירת בניין, בניית יסודות, בניית קומה א, קומה ב וכך הלאה. אם אדם יעמוד על הקומה העשירית לפני שיש יסודות הבניין יקרוס, אם אין קומות מתחת אתה תיפול ותיחבל.
צריך לבנות את הבניין קומה אחרי קומה ואח"כ יש צורך שהשכל ייתן יד לגוף ויעלה איתו במדרגות (לא מעלית!) מדרגה מדרגה, עד שהוא מגיע לפסגת הבניין. אין דרכי קיצור.
כשאתה מגיע לישיבה וכשאתה מתחיל ללמוד תורה, אתה צריך לדעת שבנייה היא הדרגתית. יש דברים שלוקח לבנות אותם כמה שבועות, יש שלוקח לבנות אותם כמה חודשים, יש שלוקח לבנות אותם כמה שנים ויש דברים שאדם נלחם בהם כל חייו. יש דברים שיהיו תקופות בהן אתה נלחם עליהם ותקופות שבהן אתה לא זקוק להילחם עליהם. ופום צערא אגרא- לפי הצער כך השכר. השכר הוא לא על הבניין אלא על המאמץ שנדרש ממך לבנות אותו.
אותה בנייה צריכה להיות שקולה ואחראית מלווה בחשבון נפש כל הזמן. לדעת איפה אתה נמצא, לאן אתה רוצה להגיע ואיך אתה מגיע מהמקום בו אתה נמצא אל היעד הסופי.
עם הזמן אותו עמק, אותו חפיר בין הישיבה לבית יתמלא, עם הזמן העמק יהפוך למישור ועולם התורה יתאחד עם העולם הביתי. אותה תורה שהייתה מנת חלקך בבית המדרש, תלווה אותך בכל דרך שתלך- בצבא, בעבודה, בבית, במשפחה, בחינוך הילדים ועוד.

דבר שלישי, דברי תורה אינם בקבלים טומאה. הטומאה היא לא זו שמשפיעה על לימוד התורה. להיפך- לימוד התורה משפיע על הטומאה. כל לימוד שלך מסלק עוד ועוד קליפות טומאה שנדבקו בך. לכן- ככל שאתה לומד תורה אתה מתנקה, ככל שאתה לומד אתה מתקדם. לימוד התורה הוא חומר הניקוי הנשמתי מכתמי הטומאה. אז אל תרפה! תמשיך ללמוד עוד ועוד תורה!
כמו כן, תשתדל ללמוד גם תורה בבית. לימוד ביום שישי, ערב שבת, שבת, מוצ"ש ימנע ממך עיסוק בדברים אחרים.

והכי חשוב- לא להתייאש, להילחם כמו פנתר! כל הזמן!

המון המון בהצלחה!!!

מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלאפון: 0524521552