תפילת מרפסות בקורונה מול הפרעה לשכנים

שלום וברכה

אין טעם של ממש בקיום מניין כאשר הוא אינו מבוסס על היסודות הקודמים לו, והוא "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". עבודת ה' חייבת להיות על עשיית צדק ומשפט, ולא על ידי נזק לאחרים. חז"ל אמרו על כך דברים מרחיקי לכת, בעיקר על הפסוק "בוצע ברך – ניאץ ה'", ועוד לפני סוגיית מצווה הבאה בעבירה קיימת חובה לקיים את התפילה, התשובה וההתעוררות על בסיס זה. לפני שנים התייחסתי לסוג דומה של דברים, ראה את נושא סיורי הסליחות בירושלים: https://bit.ly/2xhfmL6.

אולם, לפני שקובעים קביעה רדיקלית האוסרת את מנייני המרפסות בדרך זו – תמיד טוב יותר לדבר עם השכנים, ולמצוא פיתרון שיירצה את כולם. זו צריכה להיות התמודדות עם כל קונפליקט ועם כל סתירה, גם במישור הפילוסופי, גם במישור המוסרי, וגם במישור המעשי: לפני הכרעה כדאי לשוב אל נקודות המוצא ולבחון האם ניתן לשנות אותן, כדי שלא יהיה צורך בהכרעה של דבר אחד על חשבון השני, אלא אפשרות לחיות עם שניהם.

לכן, מה שנכון לעשות הוא לדבר עם השכנים המתנגדים, מתוך הנחה שעמדתם לגיטימית (גם אם היא תובעת יותר מהחוקים ומהדרישות), ולמצוא את הדרך שניתן לעשות זאת. למשל, לקבל על עצמכם שלא מקיימים מניינים כאלה אם יש מישהו ברחבה, אלא רק במרפסות; להחליט כי מניינים אלה יתקיימו רק במנחה וערבית ולא בשחרית; להסכים על ימים מסוימים שיהיה גם בשחרית וכדו'. משעה שהשיח נעשה בין אנשים המבקשים כל אחד את טובת השני – מוצאים את הדרך לעשות זאת בצורה הראויה.

כל טוב וחג שמח