סגור

שירות לאומי אינטנסיבי וקושי רגשי

היי, אני נמצאת במקום שירות מאוד אינטנסיבי, עם ילדים בסיכון.

כשאני שם מרגיש לי שאני כביכול מראה שאני בשליטה והכל בסדר, אבל כשאני חוזרת הביתה אני עצבנית וחסרת סבלנות, צורחת על ההורים שלי ועל כל העולם. משהו בי נדפק, ומה שעוד יותר קשה לי זה שאני והחברות שלי לא הצלחנו לשמור על קשר, הכל התפרק.

אוף, מה עושים?

תוכן התשובה:

שואלת יקרה.

נשמע שאת נמצאת במקום שירות שדורש ממך הרבה כוחות נפש. כשאת שם את מצליחה להחזיק את עצמך ולהיות בשליטה, לא להראות שקשה לך. אבל כשאת חוזרת הביתה את "מתפרקת" – נגמר לך הכוח להחזיק את עצמך, ואת מוציאה את הכל על הסביבה שלך.

זה מאוד מובן – הבית הוא המקום הבטוח, שם אנחנו מוציאים את כל הקשיים שלנו, בלי מסיכות. זה המקום שבו מכירים אותי ומקבלים אותי כמו שאני. לעומת זאת, כשאנחנו בחוץ – בעבודה, בלימודים, עם אנשים שלא מכירים אותנו או שאנחנו לא יכולים להיות איתם לגמרי "עצמנו" (כלומר, להראות את הקשיים ואת הצדדים הפחות יפים שלנו), אנחנו עושים מאמץ להחזיק את עצמנו ולשמור על "פאסון".

עם זאת, בודאי שלא היינו רוצים שבני הבית, שהם האנשים שהכי אוהבים אותנו ואנחנו אותם, יסבלו בגלל הקושי שאנחנו חווים במהלך היום בגלל אנשים אחרים. נמשיל את זה באמצעות סיפור משעשע (סופר ע"י ד"ר יוסי שליו): מנכ"ל של חברה מגיע לעבודה בשעה עשר בבוקר ורואה שחלק מסוכני המכירות עדיין לא הגיעו לעבודה. הוא כועס. הוא קורא למנהל מחלקת המכירות וכועס עליו: אתה לא בסדר, אתה לא אחראי. אותו מנהל נפגע, מתוך הכעס שלו צועק על הפקידה שלו: איפה המכתבים מהבוקר?? המזכירה נפגעת והולכת למרכזנית בכעס: "אל תעבירי לי שיחות, בגללך הבוס כועס עלי!" המרכזנית חוזרת הביתה בעצבים, רואה את הבן שלה צופה בטלוויזיה: "הכנת שיעורי בית? לא? אתה לא רואה טלוויזיה שבוע!" הבן לא מבין מאיפה זה נחת עליו. החתול עובר לידו, והוא בועט בו מרוב כעס. לא היה יותר טוב שהמנכ"ל יבעט ישר בחתול?

אז מה עושים? איך מתמודדים עם היומיום האינטנסיבי, בלי לבעוט בחתול כשחוזרים הביתה?

הצעד הראשון הוא לפתח *מודעות* לרגשות שעולים בנו במהלך היומיום. סביר להניח שבמהלך יום בשירות, את חווה הרבה רגשות לא פשוטים כמו תסכול, לחץ, כעס, עצב, רחמים ועוד. תנסי לזהות את הרגשות האלה במהלך היומיום ולשיים אותם – כלומר, לומר לעצמך: אני מרגישה עכשיו כעס. אני מרגישה עכשיו תסכול. עצם המודעות לרגשות כבר עוזרת לנו לנהל אותם – לשלוט בהם.

השלב הבא הוא לזהות מה גרם לרגש. יש אירוע שגורם לנו לרגש מסויים. אבל ,מה שגורם לרגש הוא לא האירוע! אלא המחשבה שבאה בעקבות אותו אירוע. למשל: נגיד את עובדת עם ילדים, וילד מדבר אלייך לא יפה. כתוצאה מכך, את מרגישה עלבון/תסכול/כעס. מה גרם לרגשות האלו? האם ההתנהגות של הילד גרמה לכך? האם כל מי שידברו אליו ככה ייעלב? לא בהכרח! הסיבה לעלבון היא המחשבה שלנו. הילד דיבר אלי לא יפה, חשבתי לעצמי: הוא לא מכבד אותי/לא אוהבים אותי/אני לא מצליחה להשתלט על הילדים/העבודה שלי חסרת תועלת. בעקבות המחשבה זאת, הרגשתי עלבון, תסכול, כעס.

אז איך משפיעים על הרגשות השליליים? משנים את המחשבה! למשל: הילד הזה דיבר אלי לא יפה כי עובר עליו משהו/ כי הוא לא יודע להתנהג אחרת. זה לא קשור אלי, אני עשיתי מה שאני צריכה לעשות ואני עושה כמיטב יכולתי. בעקבות המחשבה הזו, איך נרגיש? אולי רחמים, אמפתיה.

בהתחלה זה לא יבוא לך בטבעיות. כדאי לשבת בערב עם מחברת בערב, לחשוב על כמה אירועים שהשפיעו עלייך בצורה שלילית באותו יום, ולרשום בטבלה עם העמודות הבאות: האירוע, המחשבה, הרגש, ההתנהגות – פה את מתארת את מה שקרה. ואז את רושמת תיקון: האירוע, מחשבה חלופית, רגש, התנהגות – כלומר, איזו מחשבה יכולת לחשוב במקום, ומה היית מרגישה ואיך היית מתנהגת בעקבות המחשבה הזו.

השיטה הזו בעצם עוזרת לנו להפחית את הרגשות השליליים שעולים בנו במהלך היום. אנחנו מטפלים פה בשורש של הבעיה – לא רק לומדים איך להתמודד עם הרגשות השליליים אחרי שהם עולים, אלא מראש מנסים למנוע את התגובה הרגשית החריפה. להרחבה נוספת, אני ממליצה מאוד על הספר "בוחרים להרגיש טוב" של דיוויד ברנס. ספר נוסף מומלץ מאוד, ברוח היהדות, הוא ספרה של מרים אדהאן "שיטת אמת".

זה דבר אחד. בנוסף, מאחר והיום-יום שלך מאוד אינטנסיבי, חשוב מאוד שיהיה לך זמן לעבד את מה שעברת באותו היום. לאורך היום קורים דברים שונים, חוויות שונות, שמשפיעות עלינו. אנחנו לא תמיד שמים לב, אבל במירוץ החיים אנחנו הרבה פעמים פשוט דוחקים הצידה את מה שקרה וממשיכים הלאה. הדברים האלה נשארים אצלנו ומשפיעים עלינו באופן לא מודע. לכן, חשוב לעבד אותם בצורה כלשהי, למשל: 1. באמצעות כתיבה – פשוט לשבת ולכתוב את המחשבות והרגשות שלך. 2. באמצעות שיחה, לדבר על הרגשות והמחשבות עם אדם שאת סומכת עליו ובוטחת בו, הורה, חברה, רבנית או דמות אחרת שאת מכירה וסומכת עליה. אפשר גם ללכת לאיש מקצוע כמו פסיכותרפיסטית. 3. באמצעות תפילה או התבודדות – פשוט ללכת למקום פרטי ולשפוך את הלב בפני השם. 4. כל דרך אחרת שמתאימה לך.

בנוסף, כדאי מאוד למצוא זמן להשקיע זמן בעצמך ולהתאוורר. כשאנחנו נמצאים במסגרת אינטנסיבית של עבודה/לימודים, הרבה פעמים אנחנו נוטים להזניח את עצמנו ואת האנשים שאנחנו אוהבים. חשוב למצוא זמן גם לתחביבים ולחברות. את מספרת שניתקת קשר עם החברות – למה? תנסי למצוא את הזמן לחזור להיות בקשר איתן. נשמע שמרוב עומס את לא מוצאת זמן לדברים האלה, ומה שקורה זה שחוסר ההשקעה שלך בעצמך משפיע עלייך. בספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים" מאת סטיבן קובי, מסופר על אדם שרואה את חבר שלו מנסר במרץ גזע עץ עבה ביער. האדם מציע לחבר לעצור ולהשחיז את המסור שלו כי אז המסור יעבוד יותר טוב והוא יוכל לנסר את העצים בקלות ובמהירות רבה יותר. ומה עונה לו החבר? שאין לו זמן לעצור ולהשחיז את הסכין, כי הוא חייב לסיים לנסר... מוסר ההשכל ברור: כדי שיהיה לנו אנרגיה וכח לעשות את מה שצריך, אנחנו חייבים לטפל בעצמנו!

את עובדת מאוד קשה ותורמת מעצמך למען אחרים. מותר לך לפנק את עצמך לפעמים. מותר לך לנוח. מותר לך לעשות גם למען עצמך!

כדאי לעשות עם עצמך חשיבה איך את מנהלת את הזמן והאנרגיות שלך בצורה יעילה יותר, כך שתוכלי למצוא זמן לטפח ולחזק את עצמך ואת הקשרים החברתיים והמשפחתיים שלך. אפשר להיעזר בספרים או בסרטונים ביוטיוב בנושא של ניהול זמן.

ולבסוף, סביר להניח שיקרו מקרים בהם תתפרצי על ההורים או על בן משפחה. אין דבר! גשי אליהם, תתנצלי, תסבירי מה עובר עלייך. תאמרי להם מה יכול לעזור לך ולהקל עלייך. זו לא בושה לבקש עזרה!

בהצלחה!

רעות

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים,
כט בניסן התשפא
,
11 באפריל, 2021
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: shutterstock

"הנסיון הזה לא סבבה" תפילת החתן המיוחדת שריגשה את המוזמנים

קרא עוד