אם הכל ידוע לקב"ה מראש, מדוע יש "יום דין" בראש השנה?

שלום רב.

תודה על הפרגון והערכה!

שאלה חשובה שאלת, שאלה שכבר הרבה ראשונים דנו בה: שאלת הידיעה והבחירה. ונתת דוגמה יפה על "ראש השנה": אם ה' יודע וידע מה יהיה אתנו, אז איך יש את ראש השנה? ועוד יותר, אני אוסיף: איך אנחנו מתפללים אליו אם הכול ידוע מראש? ויותר מזה איך יש לנו בחירה חופשית? שכר ועונש? מצוות? כי אם ה' יודע שנעשה עבירה אז למה הוא מעניש?

מסובך...

ננסה להסביר, להרחיב ולהעמיק כמה שנוכל.

אביא כאן כמה הנחות שאנחנו נסכים עליהן, ועל פי זה נבנה ונבין את הנושא יותר לעומק.

א. אנחנו תחת זמן ומקום וה' הוא מעל זמן ומקום, ולכן כל שאלה שמעבר לגבולות יכולת האנושית לתפוס נועדה לכישלון. כמו שאי אפשר לשאול מה היה לפני שנוצר הזמן, כי כל המושגים שלנו תחת הזמן.

ב. לנו יש מושגים אנושיים שכליים וה' הוא נמצא במושגים אלוקיים על אנושיים שלא נתפסים בשכל אנוש. והיכן שהתורה משתמשת במושגים אנושיים כמו "יד ה'", "וחרה אף ה'", "ויתעצב אל לבו", זה הכול בהשאלה, משל, לסבר את האוזן של השומע (עייני רמב"ם במורה נבוכים פרקים ראשונים).

ג. ה' הוא אחד, לא אחד מספרי, אלא אחד יחיד בעולמו, "אין עוד מלבדו" לא ש"אין עוד כמוהו ביכולת". אלא רק הוא קיים, וכל השאר הם רק מצד גילויו. כמו תחנת הכוח שמייצרת חשמל, ויש לכל דבר את כמות המתח המתאימה לו, כך ה' האציל מעצמו אלוקות בכמות המתאימה בכל בריה כפי כוחה כדי להחיות אותה.

ד. כשאני אומר ה' יודע, זה אומר שהוא נפרד מידיעתו, וזה כבר לא נקרא שהוא אחד, אלא הוא וידיעתו זה אחד. הידיעה מבחינתנו זה הפנימיות של האדם, ושל כל דבר. הוא תמיד קיים, הוא נצחי, אלוקי, החלק המחבר אותנו אל הבורא.

ולכן הידיעה תמיד נמצאת. ה' נתן משימה לאדם, אחריות, טריטוריה, להוציא את הידיעה של ה' לפועל כאן בעולם. כל העבודה שלנו היא להוציא אותה, לגלות אותה כאן בעולם הזה, להפוך אותה למה שמנחה את אישיותנו כאן בעולם שלנו. וזה נעשה על ידי הבחירה החופשית, האחריות על האדם, שכר ועונש, ציווי מצווים ומצווה, תן דעתך שלא תקלקל את עולמי, לעבדה ולשמרה, הכול משמים חוץ מיראת שמים, צינים ופחים (התקררות בלשון המדרש).

מכאן לעבודה של ראש השנה יום של חשבון נפש, יום של גילוי העצמיות שלנו, גילוי כבוד ה' והמלכת ה' בעולם גילוי של הפנימיות שדברנו עליו.

גם "הדין" הוא על פי מה שכאן נגלה לעינינו בעולם הזה, המתנהל על פי הטבע והאחריות של האדם ולא על פי מה שבפנימיותו, שזה עדיין נסתר, שזה בעצם השלמות של הנשמה שמסתתרת, במילה אחרת "הידיעה, כביכול, של הבורא".

לסיכום: במהות הפנימית – הכל גזור קבוע וידוע. במישור שלנו, יש בפני כל אדם וכל חברה הרבה אפשרויות, ומעצם הבחירה בטוב – הוא מחולל תיקון חיובי גם בעצמו במישור הפשוט (ואז הוא גם מרגיש טוב ומואר), וגם בעולם כולו במישור יותר מופשט. ראש השנה מסייע לנו להבין את שני המישורים הללו – הפרטי והכללי, באמצעות הדימוי של יום דין, יום שבו כלל המעשים והבחירות שלנו במהלך השנה נאספים כביכול, כל המעשים והדברים הקטנים והגדולים נערמים בערימה מסודרת, כדי שנוכל להעריך אותם באופן מושכל, ולקבל החלטות טובות להמשך. קצת כמו אספן בולים, שפעם בשנה בוחן את כל האוסף שלו שמורכב מהמון בולים קטנים שנאספו במשך זמן רב, ומחליט מה חסר, מה יש בשפע, איך לארגן מחדש את האוסף, וכו'. ומתוך ההתבוננות באוסף כולו, יש לאספן נחת ושמחה ממה שפעל ועשה, וקל לו גם להציב לעצמו אתגרים ומטרות להמשך.

כל זה על קצה המזלג. מוזמנת להעמיק, לברר ולשאול גם כאן בהמשך.

בברכה,

חן