שאל את הרב

לשכוח פגיעה מינית

הרב גלעד שטראוס הרב גלעד שטראוס 26/12/19 10:56 כח בכסלו התשפ

שאלה

שלו' כבוד הרב

אני בחורה צעירה, כעת בשנת מדרשה

ב''ה באה מבית תורני, משפחה טובה, משתדלת ושואפת להיות מחוייבת להלכה, להיות קרובה לקב''ה ולאהוב אותו ולעובדו בשמחה(:

אני כעת ממש בתהליך התקרבות לה', והרבה בזכות השנת מדרשה.

נחשפתי לאתר לאחרונה וב''ה נהנת מהשאלות שנשאלות כאן ומרחיבה אופקים, תודה לרב ולשאר הרבנים על המענה הסבלני והטוב.

יש איזה שהיא מניעה שמקשה עלי בהתקרבות לה' יתברך.

יוצא שעושים שבתות עם חברות וכו' וישנים יחד, באחת הפעמים, התעוררתי כיוון שחברה שישנה על ידי נגעה בי בצורה לא צנועה במשך הלילה, זה ממש פגע בי אך לא בדיוק ידעתי איך להגיב, (היא לא ידעה שהתעוררתי)

לצערי המקרה חזר על עצמו מס' פעמים ובעוונתי איפשרתי לו לקרות. זה מאוד קשה לי . אני בוכה לה' יתברך על זה המון. אני רוצה לחזור בתשובה שלימה. להיות נקייה מהמגע הלא נעים של הבחורה הזו. (ב''ה הצלחתי לנתק ממנה קשר ולהתרחק למרות שזו חברה שהיה לנו קשר מאוד משמעותי וטוב).

לפעמים אני אומרת לעצמי שאולי עדיף לי ח''ו לחלות במחלה שתביא לי שכחה, אומנם אשכח את כל הטוב והשמחה שיש לי בחיים אבל לפחות תשכח ממני את הגועל הזה.

אני ממש מרגישה שאני מנותקת כבר מהמעשה, שהתקדמתי הלאה, אבל בסוף תמיד אני חוזרת להזכר בזה ולהצטער מאוד שזה קרה לי (ועוד זה בכלל קרה לא מרצוני אווף)

בנוסף, קצת מטריד אותי, איך אני אצליח לצאת לדייטים. אני ממש ב''ה רוצה להתחתן עם בחור צדיק וירא שמים, עובד ה' בשמחה, אהבה ובהתלהבות ועם לב טהור:)

אבל איך אני יכולה לצפות לכזה בחור טוב כשהלב שלי לא טהור? כשאני מרגישה שמשהו בגוף שלי קצת חולל?

אני גם לא רוצה לשתף בזה את בחורי לעתיד.. אך מנגד אני מבינה את החשיבות של לא להסתיר שום דבר מבן הזוג ולחיות יחד בשקיפות ובאמון מלא.

הרב זו פעם ראשונה שאני מדברת על זה, לא חשפתי את זה לאף אחד, אני ממש מתפללת שאקבל מהרב איזה שהוא מענה, חיזוק.

חשוב לי שהרב יבין כמה זה חשוב לי.

אומנם יש לי הרבה דמויות משמעותיות שאני מתייעצת איתן ב''ה, אך זה נושא שאני פשוט מתביישת בו ולא מעיזה לדבר עליו. אני כותבת בדמעות בציפיה לתשובה.

תזכו למצוות אתם עושים ממש עבודת קודש, תודה רבה רבה וחג שמח בע''ה!

תשובה

בס"ד

שלום רב,

נדון תחילה במעשה שנעשה:

1. את לא יזמת, גם לא השתתפת במעשה הזה באופן פעיל, היא חשבה שאת ישנה.

2. המגע היה לא נעים לך -לא רצית את זה, אלא שהיה לך קושי לדחות אותה בתקיפות.

3. זו לא אשמתך שלא דחית אותה בתקיפות. הקושי לדחות אדם שגורם פגיעה מינית מוכר מאוד במקרים כאלה (גם רגשי האשמה שמתעוררים כתוצאה מכך).

4. בהמשך, ניתקת את הקשר והתרחקת ממנה, למרות שהיה לכם קשר משמעותי.

5. המעשה בפני עצמו: שהיא מלטפת אותך, וודאי לא ראוי, אבל באופן הלכתי - 'רשמי' לא נחשב לאיסור חמור.

6. בנוסף לכל הצדדים להקל במה שנעשה, את עשית על כך תשובה מלאה (ציטוט) "אני ממש מרגישה שאני מנותקת כבר מהמעשה, שהתקדמתי הלאה".

את מציגה שתי בעיות מעשיות: א) את חוששת שזה יקשה עליך למצוא בן זוג הולם. ב) את מתקשה לזכור את האירוע.

א) לעניין בן זוג: אין בך שום פגם, לא בגופך ולא בנשמתך. ההתמודדות שלך עם המעשה - ההתנתקות מהחברה ההיא מצד אחד, והקושי שלך לזכור את האירוע מצד שני, מעידים על גודל התמימות שלך והטהרה של נשמתך. בשאלה אם לשתף בשלב הדייט, אין שום הכרח להציג את הנושא בתחילת הקשר, לא בגלל חומרת האירוע, אלא בגלל שבהתחלה הקשר מאוד מוחצן, וזה עלול לעורר רושם שלילי. אחרי שיש קשר עמוק ואמתי(!) אפשר בקלות לשתף את בן הזוג, מפני שאירוע זה לא מעיד על שום פגם בך.

ב) לעניין הזיכרון: כאן נדרשת 'עבודה' שלך. להבין שזה חלק בלתי נפרד מהעבר שלך ולהשלים עם כך. יש לנו נטייה להלחם עם עצמנו בדברים שקשה לנו אתם. המלחמה גורמת לנו להשקיע הרבה אנרגיות בהדחקה, בהכחשה ובהצדקה - זהו בזבוז מתמיד של אנרגיות נפשיות. הפתרון הנכון (שהוא קשה בהתחלה אבל מביא לאדם שלום פנימי) להשלים עם 'החיסרון' להבין שזה חלק ממני ולקבל זאת.

בהצלחה!

כתבות נוספות