הדברים שנאמרו על מרים נאור

שלום וברכה

השאלה אינה שאלה הלכתית.

זו בחירה של האדם השומע על המוות, והוא יכול לבחור מי הוא רוצה להיות.

אמנם, מסורת היא בישראל שבהספד על מי שנפטר לא עוסקים בכל הדמות שלו, על הצללים והאורות, אלא אומרים רק את הדברים הטובים. הסיבה לכך נובעת גם מתועלתו של ההספד, וגם מהתחשבות במשפחות ובקרובים של הנפטר. הדבר כמובן לא מונע בהמשך להיאבק בניסיונות לשכתב את הדמות או להילחם מלחמת תודעה על מי שהוא היה באמת, אולם במקום בו אין דחיפות לעשות זאת - כאמור, המסורת היא שלא עושים זאת. יש מקורות רבים בעולם ההלכה על דחיית האמת מפני השלום, ובעיקר כאשר אין מדובר על דבר מה דחוף.

אולם, כאמור, מותר לאדם לבחור אחרת, ולהציף את הצללים כבר עם מותו של אדם. הוא רשאי להכריע כי ברצונו דווקא לדבר על הצללים, ולראות בכך את הדרך הנכונה לפעול.

זו בחירה אפוא של הדובר מי הוא רוצה להיות. גם אתם, בישיבה, צריכים להחליט מי אתם רוצים להיות ובאיזה מידות לאחוז.

אני מבקש להדגיש כי אין מדובר בדבריי דווקא על מרים נאור, אלא על כל נפטר וכל התייחסות.

כל טוב