גאווה

שלום לכבוד הרב. אני קצת מתקשה להבין את העניין של מידת הגאווה השלילית ובאיזה מקרים זה נחשב שלילי או חיובי, למשל אם הוצאתי תעודה טובה עם ציונים גבוהים ואני הולך להראות אותה לאנשים זה נחשב שאני מתגאה בחוכמה שהקב"ה הביא לי?

תוכן התשובה:

בס"ד

שלום רב,

בשונה מגאווה לאומית או גאווה דתית, מידת הגאווה הפרטית היא שלילית, כי היא מזיקה לאדם הגאה ומזיקה לסביבה שלו. הגאווה היא מידה פנימית בנפש. אדם גאה חושב עצמו שווה יותר מאחרים. גאוותו היא שקרית, כי שום אדם לא שווה יותר מאחרים (אין דרך למדוד כמה כל אחד שווה). גאוותו מזיקה כי היא תגרום לו להתנהגויות שיפגעו בו ובסביבתו (לא נאריך כאן בדוגמאות).

בשונה מגאווה, יש חשיבות עצומה לשמוח על הצלחות והישגים ולקבל בלב רחב מחמאות מאחרים. זו הדרך להעצים את הדימוי העצמי: דימוי עצמי גבוהה מעניק לאדם ביטחון, מעניק רצון וכוח להתאמץ ולהתגבר על קשיים. דימוי עצמי גבוה מרחיק מהאדם את הצורך להתגאות על אחרים. למי שיש תחושת ערך עצמי - טוב לו עם עצמו ואין לו צורך להרגיש שווה יותר מאחרים.

מכאן התשובה לשאלה שלך: צריך לשמוח על התעודה כהערכה להישגיך ומאמציך. מתוך כך אפשר ורצוי להראות את התעודה לאנשים שיעניקו לך כבוד והערכה על הישגיך, אנשים שהתגובה הטובה להם תעצים את הדימוי העצמי שלך. אני מתכוון להורים שלך, או חברים טובים וקרובים.

אבל אם אתה מראה את התעודה לחברים בגילך, בהנחה שהם יקנאו בך, בתפיסה פנימית שכך אתה יכול להוכיח להם שאתה שווה יותר מהם - זו התנהגות מלאה גאווה שראוי להסתלק ממנה כמה שיותר רחוק.

התשובה התקבלה מהרב גלעד שטראוס, ר"מ באולפנת כפר פינס
יז באב התשפא
,
26 ביולי, 2021
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר