אמונה

שלום וברכה

הסוגיה שאתה עוסקת בה היא אכן עמוקה מאוד ורגישה מאוד.

באופן יסודי, יש תנועות שונות בעולם המצוות. ישנן מצוות רבות שהנפש מתמזגת עימן, שנוצר קשר עמוק בינינו ובין המצווה עצמה, שהיא מבטאת את הרצון הפנימי שלנו וחושפת דברים עמוקים בנפשנו שלנו.

וישנן מצוות עליהן אמרו חז"ל "אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי, ומה אעשה וריבונו של עולם גזר עליו", ויש בהן צורך בעקידה פנימית ובפינוי הרצונות שלנו מפני ריבונו של עולם.

אשמח אם תקרא באריכות על כך ב: http://bit.ly/3pD9Acb

ברם, לפני שמכריעים האם אנו נמצאים מול מצווה שהתנועה הנפשית כלפיה היא הרמונית או עקידתית - כדאי לבדוק האמנם אנו מפרשים נכון את המצווה, והאמנם מה שאנו סבורים שהוא ההלכה - הוא אכן ההלכה. יש וורט חסידי על הפסוק "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל", המכוון לכך, ואומר כי במקום בו אדם מגלה שהמצווה היא יגיעה לו - אפשר שהוא בכלל לא קורא באמת את המצווה כראוי, אלא שהוא לא מבין אותה נכון. וורט חסידי אינו מהווה מקור, אלא מצפן, וכדאי להשתמש בו.

על כן, מה שאני מציע הוא לבדוק במצוות השונות שאתה חש שהן קשות ומעיקות - האמנם למדת אותן בצורה מכוונת לתכליתן. כאמור, יכול להיות שכן, והמצוות האלה תובעות מאתנו לעקוד את עצמנו ולקיים את מצוות ה' גם כשהיא קשה לנו, אבל לפני כן - כדאי לבדוק.

כל טוב ושמחה