אלישע הנביא והילדים

שלום לך,
קודם כל, אנחנו צריכים להבין שאדם שהגיע למעלת הנבואה, ואפילו לא התנבא הוא כבר במעלה גבוהה מאוד. הרמב"ם בשמונה פרקים כותב שנביא צריך להגיע לרמה כזו שכל מידותיו יהיו בדיוק במינון הנכון, כלומר, דרך האמצע, או כפי שהוא מכונה בפי כל – "שביל הזהב של הרמב"ם".
לכן, כל פעם שאנו באים לבחון את הנביא, תמיד ננסה לראות איך מעשיו מסתדרים לנו עם מה שאנו צריכים לחשוב עליו – שהוא שלם במידותיו, וננסה להבין איך מעשיו אינם נובעים מזעם רגעי, אלא המעשה מחושב מאוד.
נחזור בקצרה על הסיפור כפי שהוא מופיע בנביא: אחרי שהנביא מרפא את המים ביריחו, והופך את המעיין העכור למים מתוקים, מתקלסים בו נערים קטנים ואומרים לו "עלה קרח, עלה קרח", ולאחר מכן הוא מקלל אותם בשם ה', ובאים דובים ואוכלים אותם.
כשאנחנו לומדים את הסיפור, מתעוררות אצלנו שתי שאלות:
א. מדוע הנביא מעניש בעונש חמור כל כך על פגיעה קטנה כל כך?
ב. מדוע הנביא בכלל מתייחס לדיבורים של ילדים?
האברבנאל עונה על שתי השאלות בכך שהוא מבאר שנערים אלו היו בנים לעובדי הבעל שהגיעו מבית אל במצוות אבותיהם במטרה לקלל את אלישע, אלישע מזהה שכיון שיש שני כוחות בעיר, כוח טוב – בני הנביאים שהיו בעיר, וכוח רע – נביאי הבעל, והילדים האלו, אמנם היו ילדים, אבל כבר הצהירו הצהרות כוונות, מה הם מתכוונים לעשות ואיך הם מתכוננים להתנהג כלפי הנביא. לכן הנביא מתייחס למעשם כל כך בחומרה, כיון שהם ייצגו קבוצה מאוד פוגענית באיזור. בעל המצודות אף מעמיק יותר ואומר שהאמירה "עלה קרח" נועדה להבליט את העובדה שאלישע שונה מאליהו שעליו נאמר "איש בעל שער", ולכן אין הם מקבלים את נבואתו ומרותו. בעצם הביטוי 'עלה קרח' מבטא פגיעה חמורה בדבר ה', ואין בו רק צחוק גרידא על מום חיצוני.
חז"ל במסכת סוטה (דף מו עמוד ב, חלק מובא ברש"י) מקשרים את הסיפור הזה, לסיפור הקודם על הנס של אלישע ביריחו ובכך נותנים עומק נוסף לסיפור:
"ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח, אמרו לו: עלה שהקרחת עלינו את המקום. מאי ונערים קטנים? אמר ר' אלעזר: שמנוערים מן המצות, קטנים - שהיו מקטני אמנה.
למעשה, המצב ביריחו היה רע מאד אנשי יריחו בפסוק יט אומרים לאלישע: "המים רעים והארץ משכלת", כלומר, ביריחו ישנה מצוקת מים גדולה, עד כדי כך שאנשים מתים, אלישע מתקן את המצב בכך שמוסיף מאגר מים שלם לעיר יריחו, דבר שכמובן, גורם לאנשי העיר רווחה גדולה, אך הנה, ישנם אנשים שמתנגדים למהלך, מי הם? אנשים שלא מעניין אותם כלל טובת אנשי העיר, אלא רק טובתם האישית המצומצמת – סוחרי המים, שמתנהגים כילדים, אף שהם כבר נערים, וצועקים על הנביא בלי בושה, שהוא גורם להם לאיבוד הפרנסה, "שהקרחת עלינו את המקום" (ומפגינים נגד הנביא על צעדיו). מה שמראה שאנשים אלו איבדו כל טיפת אחריות כלפי אנשים אחרים, והם אנשים שאכפת להם רק מעצמם.
בשביל לבטא באופן יותר חריף את הבעיה של אותם נערים ממשיכה הגמרא מביאה את דברי שמואל, שהאמהות של כולם התעברו ביום כיפור. שוב אנו פוגשים את ההתעלמות מהכלל. הנביא ראה שגם ההורים שלהם, בזמן שכל היהודים היו בתפילת כל נדרי הם חשבו על עצמם, על הנאה רגעית שלהם. ומכך ילדים אלו נוצרו. כל זה מזכיר לנו מאד את דברי התורה בפרשת ניצבים, שכל מי שחושב שהוא יפרוש מהכלל לטובת הנאותיו הרגעיות – 'לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים. הנביא, בעצם, רק הוציא לפועל את אותו עונש אלוקי, את אותו חרון אף ה', על מי שבשעה הציבור כולו נרתם ועוזר, הוא דואג לעצמו. מכל מקום, על פי חז"ל, אין הם ילדים, והכינוי נערים הוא בעצם כינוי גנאי 'מנוערים מן המצוות'.
לסיכום: אפשר לפרש את חטאם של הנערים בשני דרכים. או מרידה בסמכות הרוחנית של הנביא, או פרישה מהציבור. יתכן שהנערים היו בגיל צעיר, והם נענשו מכיון שהם גרמו להתנגדות לנביא. יתכן גם, שהם היו אנשים מבוגרים והם כונו נערים ככינוי גנאי
עיון נוסף ניתן לעיין בקישור הבא (ביאור של הרב סמט לסיפור):

http://www.etzion.org.il/vbm/archive/10-elisha/06elisha.php

מקווה שהועלתי קצת

עקיבא