מדי פעם אנחנו שומעים בסביבה הקרובה לנו על אנשים שבמהלך טיסתם לחו"ל חברת התעופה איבדה להם את המזוודה. ברוב הפעמים, חברת התעופה עצמה מפצה את הלקוחות אך מה קורה במצבים שהיא אינה מעוניינת לעשות זאת? מקרה כזה הגיע היום (ג') לפתחו של בית המשפט העליון.
-
עוד באותו נושאמטיילים בחו"ל למרות אזהרת המסע? כך תעשו זאת נכון ובטוח
13/06/22 21:49
במקרה הנידון, מדובר בבני זוג ישראלים שהמריאו בטיסה של חברת איבריה הספרדית לטיול בארצות הברית, אך למרבה הצער, אחת ממזוודותיהם נמסרה להם באיחור רב, רק ערב חזרתם ארצה. בני הזוג תבעו את חברת התעופה ובית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם בחלקה, ופסק לזכותם פיצויים בסך 5,000 שקלים עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם, זאת מלבד פיצוי בשווי הציוד החלופי שנאלצו לרכוש.
לאחר שערעורה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, הגישה איבריה בקשת ערעור לבית המשפט העליון וטענה שאמנת מונטריאול – המסדירה באופן בלעדי את האחריות של "מוביל אווירי" כלפי לקוחותיו – מסירה ממנה אחריות לעוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג.
שופטי העליון ניל הנדל, דוד מינץ ויוסף אלרון אימצו היום פרשנות המרחיבה את היקף האחריות של "מוביל אווירי" כלפי נוסעים. נקבע כי סעיף 19 ל"אמנת מונטריאול" - אמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, משנת 1999, העוסק באחריות המוביל לנזקי איחור בהובלת נוסעים, כבודה או מטען, אפשר לחייב את חברת התעופה לפצות את הנוסעים בגין עוגמת הנפש הנובעת מהאיחור או איבוד המזוודות.
המשנה לנשיאה הנדל, עמד על התפקיד שמייחס המשפט העברי למוסד הפיצויים, הדגיש כי מטרת הפיצויים בגין נזק נפשי היא להחזיר, ככל האפשר, את המצב לקדמותו ערב הפגיעה, ולא להרתיע, או להעניש, את המזיק.