על צרותיו של הצרכן המצוי

... מי היה מאמין שאני, אדם תרבותי בדרך כלל, אקנה ציפורניים. אני שיכול להקיא מפרחים מלאכותיים. ואני לא יכול להגיד שזאת מתנה לאשתי. אז למה קניתי?על השפעתם החזקה של התקשורת והפרסום.

חדשות כיפה יהונתן גפן 08/07/04 00:00 יט בתמוז התשסד

"... בסוף קניתי את זה. חשבתי שאם אקנה, אולי זה ייגמר סוף סוף, אבל איפה!... בכל חמש דקות נפסק הסרט בערוץ החמישי, והמסך התמלא בציפורניים אדומות, וקול מלטף של אישה נכנס לך ישר לתוך המוח: "Press on nails...".


ציפורניים מלאכותיות להדבקה עצמית, אדומות כמו אחד במאי, ארוכות כאורך הגלות. ואתה רואה את האישה מרכיבה אותן על ציפורניה הישנות, ולפתע היא נראית יפה יותר, מאושרת יותר, מצופרנת יותר... ואתה אומר, כמה זה כבר עולה
$9.99 (כל דבר פה עולה $9.99?) מה כבר אפשר לקנות בעשרה דולר? ואתה יודעים כמה עולות ציפורניים אמיתיות? למחרת אני כבר בסופר, מזהה את היד האדומה בשלט מעל הקופה, ומוצא את עצמי מדקלם לקופאי: "ותן לי גם עשרים ציפורניים בבקשה..."

... מי היה מאמין שאני, אדם תרבותי בדרך כלל, אקנה ציפורניים. אני שיכול להקיא מפרחים מלאכותיים. ואני לא יכול להגיד שזאת מתנה לאשתי. אשתי תשים עליה אוכף לפני שהיא תדביק לעצמה את הציפורניים המגעילות האלה. אז למה קניתי? בסוף הבנתי: חשבתי שאולי אם פעם אחת ולתמיד אקנה את הדבר הזה, הפרסומת תפסיק. הבחורה המצופרנת עם קול הואזלין תגיד לעצמה: "די, הוא כבר קנה את זה האידיוט..." אבל לא. היא ממשיכה... כל חמש דקות בערוץ החמישי... ואני נשארתי תקוע עם ציפורניים בהן לא יתגרד אף אחד לעולם... בסוף קניתי את זה... חשבתי שאם אתה קונה פה משהו, אז מפסיקים לבלבל לך... נו צ'אנס... הם רוצים שאני אקנה את כל הסטוק... הם כנראה ממש בונים עלי פה.

פרסומת: סכין חדה ואיומה שאפשר לרצוח בה כל מה שחי. השם של הסכין הוא"SURVIVER". סכינם של אלה שרוצים לשרוד. ואיך תישרד אם לא תהיה לך חרב של שורדים? עם הסכין אתה מקבל גם חגורה ופנס קטן, בתור בונוס. מין ערכת רמבו קטנה כזאת, מתאימה לכל קילר מתחיל. בעברית הייתי קורא לסכין הזאת "שריד".

פרסומת "אתה לא חושב שהגיע הזמן שתעזוב את אשתך?" אני, שהגעתי מכוכב בו עושות הדת והמדינה ככל יכולתן כדי שתישאר לנצח עם אשתך, ולא חשוב כמה היא מכוערת או עצבנית, נדהמתי כשראיתי את הפרסומת הזאת. פרסומת לגירושין. המפרסמים הם שני עורכי דין: ג'יקוב ומאיירס. אתה רואה זוג מבוגר בקריזה, מן סצינה קצרה של ג'ון ורמתה ב"מי מפחד מוירג'ינה וולף?", ואחר כך קלוז על פניה המיוסרים של האשה, וכתובת על כל המסך: ITS ABOUT THE TIME. כלומר, הגיע הזמן שתעזבי את המקרוב. כמובן שאין שום פרסומת לשלום בית, כי משלום בית ג'יקוב אנד מאיירס לא יראו אפילו סנט אחד. והכסף הגדול נמצא בגירושין וצוואות.

כל לוס אנג'לס היא פרסומת אחת גדולה להמון דברים שאנחנו צריכים לקנות או לעשות כדי להיות בענינים, כדי להמשיך ולשרוד בין הסכינים ועורכי הדין, ולהמשיך ולהדביק ציפורניים מלאכותיות עד שימציאו את ה"NOSE PRESS ON", האף שיפתח לך קלף.
יש פרסומות אפילו לחדשות, עם המלצות חמות על קריינים מרובי שיניים. ומה הן החדשות אם לא פרסומות לאסונות? והאסונות הם פרסומות למין האנושי. וגם המין האנושי כולו הוא בודאי פרסומת למשהו אחר, רק שעוד לא כל כך ברור למה".


יהונתן גפן, לוס אנג'לס