שני חברים

יש לי חבר חילוני שפעם ראה חרדי מקרוב לא ממש קרוב, לא פה מול פה, אבל במרחק שניים-שלושה מטרים לכל היותר. לפני כמה שנים הוא אפילו היה בבית הכנסת. לא בארץ, בטיול בבלגיה. בשנת 91' יצא לו אפילו לדבר ברחוב עם אדם חרדי, חרדי ממש, עם זקן ופאות והכובע הזה, איך קוראים לו, שטריימל או קיטל או משהו כזה. החרדי שאל אותו מה השעה והוא ענה תשע ורבע או תשע ועשרים, לא זוכר בדיוק. "דווקא היה חרדי נחמד" אומר חבר שלי. החבר הזה אפילו ישב בנעוריו באוטובוס ליד אחד מנטורי קרתא. עד כדי כך.
החבר שלי, דווקא בגלל כל המפגשים האלה, מכיר טוב-טוב את החרדים. הוא יודע שהם אלימים ומסוכנים, שהם רוצים להשתלט על המדינה ועל החינוך. הוא מכיר אותם. הרי הם רוצים להיכנס לו לצלחת ולהתערב לו בחיים. הוא גם יודע שהתורה מצווה עליהם את הדת על החילוניים ועל המדינה, ושאם מוותרים להם קצת הם יכולים להרוס את המדינה.
ויש לי חבר אחר, חרדי, שפעם ראה חילוני מקרוב. לא ממש קרוב, לא פה מול פה, אבל במרחק שניים-שלושה מטרים לכל היותר. לפני כמה שנים הוא אפילו עבר בדיזנגוף. לא ברחוב עצמו, אבל ליד. בשנת 91' יצא לו אפילו לדבר ברחוב עם אדם חילוני, חילוני ממש. עם משקפיים עגולים, ועגיל באוזן וכל זה. הוא שאל את החילוני מה השעה והוא ענה תשע ורבע או תשע ועשרים, לא זוכר בדיוק. "דווקא היה חילוני נחמד" אומר חבר לי. החבר אפילו ישב בנעוריו באוטובוס ליד אחד מנוער מרץ. עד כדי כך.
החבר שלי, דווקא בגלל כל המפגשים האלה, מכיר טוב-טוב את החילונים. הוא יודע שהם שטופי זימה וזוללי טריפות, שהם רוצים להכות בדתיים לרמוס את זכויותיהם. הוא יודע שהחילוניות שלהם מנסה להעביר את שומרי אמונת ישראל על דתם, ואם נוותר להם קצת, הם יכולים להרוס את היהדות.
יש לי שני חברים, אחד דתי ואחד חילוני. טוב שנפגשים לפעמים.