|
שורש הפירוד והאיבה הוא כאשר מחשיבים את הכלל כפרטים אשר אין קשר ביניהם.
אבל המשכיל יבין שאין במושג "כלל" פירוד בשום אופן, ובעצם לכולם מטרה אחת.
וכמו שמסביר הרמב"ם (" קנה לך חבר"- אבות פרק א משנה ו) את האהבה העליונה שהוא "אוהב מעלה"- שיהיה תאוות שניהם וכוונתם לדבר אחד והוא הטוב, וירצה כל אחד להיעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד.
ולפי זה- כל חלק מהכלל, אף על פי שהוא שונה ממני, ולדעתי אף פוגם בכלל, הוא בעצם כמות שהוא, מקיים את המטרה בדרך המיוחדת לו.
למדנו כבר אהבת הכלל מהסיפור של אלישע והאישה הגדולה ( מלכים ב פרק ד פסוקים ח- לז) כשאלישע שאל את האישה הגדולה לבקשתו על אשר נתנה לו אוכל ומקום לינה, שמא אולי צריכה דבר מהמלך או משר הצבא.
בזוהר (פרשת נח) נאמר שזה היה ביום ראש השנה, ואלישע אמר לה "היש לך דבר אל המלך"- מלך המשפט, אך היא לא בקשה מאומה רק אמרה "בתוך עמי אני יושבת". היינו, איני רוצה שיזכירו אותי אלא בתוך כלל ישראל שכבר נאמר שכל מי שמכניס עצמו אל בין העם אין משגיחים בו לדונו לרעה.
וכמו שציוונו להידבק במידותיו של הקב"ה שנדבק בעזרת ה' גם במידת אהבה, כמו שנאמר בזוהר ( חלק ב ד:) "אלמלא הוו ידעין בני אנשא רחימותא דרחים קודשא בריך הוא לישראל הוו שואגין ככפיריא למרדף אבתריה- תרגום: אילו היו יודעין עד כמה גדולה אהבת ה' לישראל היו שואגין ככפירים לרדוף אחריו.
כך נזכה לאהבת ה' ולאהבת ישראל ועל ידי זה לבנין תפארתנו במהרה בימינו.
|
