בעברית קוראים לזה, בטעות: "דוגמא". אבל "דוגמא" נותנים בתיאטרון, ואילו בחיים הרגילים אדם אינו יכול "לתת דוגמא". מחנך צריך לנהוג באופן טבעי, שאם לא כן הוא יגדל דור מעולה של אנשים צבועים. אדם צריך לדבר ולהתנהג בטבעיות, ולשפר את התנהגותו הטבעית ככל שיוכל. אי אפשר לרמות ילדים קטנים. הם מבינים היטב אם המורה או המחנך מראה להם את פניו האמיתיות או שהוא מעמיד פנים. הם מבחינים היטב בצביעות מפני שיש להם כלים אינטואיטיביים, שאין לאנשים מבוגרים. כאשר הורים ומחנכים מדברים בסגנונות ובתכנים מלאכותיים ומאולצים, יוצר הדבר אצל הילדים אישיות כפולה וסתירות. מושג ה"דוגמא" הוא רדוד. ההורה אינו נותן "דוגמא אישית", כי אם משתדל להיות בסדר בינו ובין רבונו של עולם, ואז גן ילדיו לומדים את הדרך הטובה.
…"ואהבת את ה' אלוקיך" – ברור שמי שאוהב את ה', יש לו הכל. אבל איך מגיעים לזה? "ואהבת את ה' אלוקיך…והיו הדברים האלה". אומר רש"י: הדברים הנלמדים מעוררים לאהבת ה'. כלומר: על ידי לימוד התורה, מגיעים לאהבת ה'. על הלימוד אנחנו שולטים, אך על האהבה קשה לשלוט, ויכול גם לקרות שאדם לומד הרבה, אך הוא אינו מתמלא באהבה, והרצון שלו איננו מתעורר. אלא, שכתוב: "והיו הדברים האלה על לבבך".
התורה מדברת על לימוד כזה, שמביא זעזוע של הרצון. לא על לימוד שמשמעותו אגירת ידיעות: עוד דבר, עוד פירוש, עוד סיפור, אלא על לימוד המזעזע את רצונו של האדם אל הטוב.
תלמיד חכם אינו אדם מלומד שיודע הרבה: גם באוניברסיטה ישנם אנשים היודעים הרבה מאד, אבל הם אינם תלמידי חכמים. תלמיד חכם הוא אדם שחי את הדברים שהוא יודע. הידיעות האלה, מקומן אינו בשכל בלבד, אלא בחיים. כשמלמדים להוסיף דעת ואין מלמדים לבנות חיים, דומה הדבר לאכילת פרי עץ הדעת ללא אכילת פרי עץ החיים. האם אני יודע, או חי? לא די בהעברת ידיעות בדרך של זעזוע הרצון.
…כשאנו לומדים על אברהם, יצחק ויעקב, איננו לומדים על מישהו זר – כי אם על עצמנו. אנחנו נוכחים. הילד צריך להרגיש: היום אני ראיתי בגן, או בבית הספר, או בבית, איך אברהם אבינו קיבל את האורחים. אני הייתי נוכח ואני ראיתי זאת. אמנם לא ראיתי זאת בעיני בשרי – אבל ראיתי בעיני רוחי.
אנחנו רוצים להיות עם אברהם אבינו ממש, והשאלה היא אם כשאני לומד – אני איתו או לא. האם אני לומד על, עושה מחקרים על, או שזה מזעזע את הרצון שלי. אנחנו היינו נוכחים בכל מה שקרה, אבל אם הילד אינו נוכח, אם אין זה מזעזע את הרצוןן שלו, כי אז אלה הם לגביו רק סיפורים בעלמא, כמו הרבה סיפורים אחרים, ולא זאת מטרתנו.
הרב שלמה חיים הכהן אבינר
מתוך: "החינוך הטבעי".
כיצד מחנכים ילדים?
דוגמא אישית כבסיס לחינוך הילדים. מומלץ לכל הורה ומחנך.
