טחינה מסביב לעולם

טחינה נחשבת כאחד המאכלים הכי בריאים שיש. היא עתיקת יומין ומוזכרת בכתבים כבר מלפני 4000 שנים בהקשר של יין שומשום שנהגו להגיש לאלים, וכי שומשום היה נהוג לגדל באזור הפרת והחידקל ושימושו העיקרי היה כשמן. הפעם הראשונה שהופיעה כמרכיב של חומוס היא במאה ה-13 בספר בישול ערבי. השימוש בטחינה נעשה במטבחים רבים ביניהם ניתן למצוא את המטבח הלבנטיני ומטבח מזרח הים התיכון, גם בדרום הקווקז והבלקן נוהגים להשתמש בה. כך גם בדרום ובמרכז אסיה. כמו כן היא שימשה בעברה וגם כיום יהודים אשכנזים במזרח אירופה וגם בחלקים מהמטבח הרוסי והצפון אפריקאי. אין ספק כי הטחינה היא חובקת עולם מתחילת הזמנים ועד ימינו אנו. למרות שהיא קיימת כבר אלפי שנים, ומאז עברה הטחינה גלגולים רבים, היא עדיין בריאה, מזינה וטעימה. במאמר זה נספר לכם על השימושים השונים בה ברחבי העולם.

המזרח התיכון

טחינה היא רוטב מוכר ונפוץ במיוחד במסעדות מזרח תיכוניות. נוהגים לשלב אותה עם חומוס, וגם עם ירקות ובשר. יש טחינות שבהן משלבים גם פיסטוקים, אך לרוב היא משמשת למריחה על לחם וכנשנוש מהיר.

ישראל

בישראל עושים שימוש רב עם הטחינה! והיא אף נחשבת כמצרך מזון בסיסי. הישראלים אוכלים את הטחינה כרוטב המלווה מאכלים רבים כגון: פלאפל, שווארמה, על האש, סביח ועוד. היא משמשת גם כתיבול עם מנות בשר ודגים ואף כמוצר להכנת חלווה, גלידת חלווה, עוגיות טחינה והיא מלווה עוד מאכלים רבים ואפילו כרוטב על סלטים טריים.

ארמניה

במדינה הארמנית נהוג להשתמש בטחינה כרוטב על לחמג'ון.

יוון

ביוון היא משמשת אך ורק כממרח על לחם שניתן להוסיף לו דבש או ריבה ולהתחיל איתה את הבוקר. כמו כן יש להם צנצנות טחינה משולבות עם קקאו כממרח המזכיר טעם שוקולדי טעים.

קפריסין

הקפריסאים נוהגים להשתמש בה כמטבל ללחם בשם "טאשי", לפעמים משלבים אותה בתוך סופלאקי ולפעמים מכינים ממנה פאי טחינה בשם "טחינופיטה".

אירן

האירנים קוראים לטחינה שלהם "ארדהה"- מעין חלווה שמכינים מטחינה, חלבוני ביצה וסוכר משולבים עם תבלינים נוספים המעניקים לה טעם מתקתק שמתלווה אל סירופ תמרים, ענבים, דבש או ריבה.

טורקיה

הטורקים מכינים מהטחינה ממרח שומשום משולב עם מולסת ענבים. ביחד מתקבל ממרח בעל גוון חום המזכיר שוקולד העונה לשם "טחינה פקמז" את הממרח המתוק נהוג לאכול כארוחת בוקר או כקינוח לאחר ארוחה, כמטבל מתוק ללחם.

מדינות ערב

במדינות ערב נוספות מגישים לצד הטחינה הרגילה גם טחינה אדומה, המקבלת את הגוון העז על ידי קלייה ארוכה יותר של השומשום, וטעמה של טחינה זו דומיננטי יותר מהלבנה. טחינה אדומה מוגשת לרוב על מנה בשם "סומאגיה" (בשר כבש עם עלי מנגולד ותבלין הסומק). יש מי שמערבבים גם מנשחת קיז'ה כדי להפיק טחינה שחורה המשמשת בעיקר לאפייה.

סין

הסינים נוהגים להשתמש בטחינה כמשחת שומשום שנוטים לשלב כתבלין במאכלים רבים. למשחת השומשום הסינית יש גוון טעם שונה מן הטחינה המוכרת כיוון שהם צולים את גרעיני השומשום. יש למשחה גוון כהה ואינה עפיצה. לרוב נהוג להשתמש במשחת שומשום לבנה למנות מלוחות בעוד המשחה השחורה משמשת לקינוחים. מאכלים נוספים שמכינים עם משחת השומשום במטבח האסייתי הם אטריות משחת שומשום, היא משמשת גם כממרח על לחם או מנטו – שהן לחמניות מאודות מתוקות שנהוג למלא אותן עם מגוון של פירות יבשים. אפשר גם להכין ממנה "בינג" - לחם שטוח סיני והיא משמשת כתבלין בשלל מנות נוספות חמות או קרות.