המונח ציונות דתית מסמן בחברה הישראלית, מזה שנים רבות, קבוצה מסוימת מאוד. קבוצה שכולם יודעים להצביע עליה ולזהות אותה באופן אינטואיטיבי. קבוצה מובחנת בתווך שבין החרדים ובין החילונים. מערכת הערכים הדתית של הציונות־הדתית מבדילה אותם מן הציונות החילונית. מערכת הערכים הציונית של הציונות הדתית (רוצה לומר, זיקה למדינה, לחברה הישראלית, לצבא וכו') מבדילה אותם מן החרדים.
הציונות הדתית איננה ציונית במובן של הציונות החילונית, אף על פי שיש לה הרבה הערכה אליה ורצון לשתף פעולה עמה, ואף אינה דתית במובן החרדי של המילה, אף על פי שיש לה הערכה מרובה למסירות נפשם של החרדים על התורה ורצון לשתף פעולה עמם בתחומים אלו. ברם, לא די בסממנים מבחינים כדי להיחשב קבוצה מובחנת. האם לקבוצה המסומנת כציונות הדתית יש זהות משותפת מהותית כשלעצמה? האם המונח ציונות דתית מסמן כיום כקבוצה מובחנת?
ציונות דתית או ציונים ודתיים?
במבחן המציאות, בשדה של הפוליטיקה הניכרת לעין, הפוליטיקה המפלגתית, נראה כי לקבוצה המסומנת היום באופן אינטואיטיבי כציונות דתית אין עוד זהות חד־ערכית משותפת. קשה עד לא ניתן למצוא שאלה ערכית או נורמטיבית שתוכרע באופן אחיד ומקובל על ידי מי שמסומן או מזוהה כציוני דתי. נראה שכיום אין עוד קבוצה פוליטית אחת ברורה ואחידה שזהותה הקיבוצית, במובן הפוליטי, היא ציונית דתית – היא ולא אחרת. האם זה אומר שהקבוצה שעד עתה זוהתה וסומנה כציונות דתית הפכה בעצם לציונים ודתיים? רוצה לומר, ציונים על פי השקפתם ובהגדרתו הרחבה של המונח ציונות, ודתיים על פי השקפתם ובהגדרתו הרחבה של המונח דתיות, עד שדבר לא נותר עוד מהמיזוג המהותי, המובחן, של ציונות דתית?
צילום: ברוך גרינברג
אני סבור שלא כך. ועל אף האמור לעיל הציונות הדתית - ובוודאי מי שמזוהים באופן אינטואיטיבי כבניה של הציונות הדתית - היא עדיין קבוצה ייחודית כשלעצמה, שחולקת מערך ערכים מהותי, ערכי ונורמטיבי המייחד אותה וצובע אותה בצבע ייחודי מסוים ונבדל.
מי היא הציונות הדתית הלא מפלגתית?
הציונות הדתית מסומנת כחבורת אנשים שאוהבים להתווכח ביניהם כמעט על כל דבר ומקפידים שלא להגיע להסכמה משותפת כמעט בשום דבר. הם דעתנים, אכפתיים ואידאליסטים, ואינם מוכנים לוותר על דבר מעמדתם. ומכל מקום הם שותפים לשישה מכנים משותפים, עקרוניים ומובחנים – וזהו סיפורם הגדול, סיפורה של התנועה הציונית־דתית. הציונות של הציונות הדתית לא מתחילה בהרצל ובמדינת היהודים אלא עוד באברהם אבינו והבטחת ה' לעבדיו הנביאים לאורך אלפי שנים.
התנועה הציונית לא מתחילה מהדרישה למקלט בטוח ולא מהשאיפה להיות עם חופשי בארצנו, אף על פי שאלו בהחלט מטרות חשובות. הציונות מתחילה מאבי האומה הישראלית, אברהם אבינו, שנצטווה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה".
הציונות, לדידה של הציונות הדתית, עוברת כחוט השני לאורך כל תולדות עמנו. ייסוד הציונות היא האמונה כי "נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם כי לא אדם הוא להינחם". וגם אם נפלנו, מיד קמנו ואנו ממשיכים תמיד בדרכנו לציון ולבניין ירושלים עד להגשמת החזון הנבואי השלם מפי ישעיהו הנביא: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים" (ישעיהו ב, ב), "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז).
הציונות הדתית רואה בהשתאות גדולה את הנס והפלא המתרחשים לנגד עיניה במאה השנים האחרונות - "ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא יינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלוקיך" (עמוס ט, יד-טו).
צילום: ברוך גרינברג
הציונות הדתית היא תנועה אקטיביסטית - לא ממתינים לגאולה אלא פועלים בכל הכוח כדי להביא את הגאולה ולממש אותה במו ידינו. הציונות הדתית שותפה מלאה לאקטיביות המעשית של התנועה הציונית – לקיחת אחריות מעשית על גורל העם היהודי. המעבר מאלפיים שנות גלות שעם ישראל היה נתון בו למצב של חזרה לארץ ישראל וריבונות יהודית הוא דבר שצריך להיעשות בצעדים אנושיים ולא בציפייה לנס ולמהלכים שמימיים. צריך לפעול למענו בצורה אקטיבית, ולא להיות פסיבי ולחכות שהדברים ישתנו מאליהם.
לקריאת המשך המאמר והמוסף המלא >>>
הרב ד"ר משה הרשקוביץ הוא ראש תחום מחקר והוראה בבית הציונות הדתית.