כמה חיכינו לגשם. הגשם הטרי, הרענן, שישטוף את אבק הקיץ ויאוורר את הנשימה, שאולי יביא את ברכת הבריאות שאנחנו מייחלים לה כל כך בימים טרופים אלה. אין ספק שהגשם הוא ברכה גדולה, אך לצד השמחה יש גם קבוצה שלמה של אנשים שעבורם הגשם הוא דווקא מכשול גדול והם חסרי אונים למולו, במיוחד השנה. מדובר כמובן ברווקים ורווקות.
בשנה רגילה בתי הקפה, הקניונים ואינספור מקומות מפגש מקורים פתוחים לקהל הרחב ואין שום בעיה למצוא מקום סגור לשבת בו לדייט נחמד כשבחוץ סוער. אני התחלתי לצאת עם בעלי בתאריך ז' בחשוון, יום שאילת הגשמים, ועבר עלינו חורף סוער במיוחד שבסופו התארסנו. ישבנו במסעדות, אולמות קולנוע, מקומות בילוי כאלו ואחרים וכשהקשר התקדם אז גם ביקרנו בבתים אחד של השניה. הגשם היה רק צליל קסום ורומנטי שהוסיף לאווירה, מתדפק על החלון אך לא מאיים ונכנס פנימה.
אבל השנה, כמו שכבר התרגלנו, היא לא שנה רגילה. כרגע בתי הקפה, הקניונים ושאר המקומות סגורים לקהל הרחב. הרווקים והרווקות שבחורף הקודם עוד יכלו להיפגש באופן שוטף, מוצאים את עצמם עכשיו פתאום ללא מענה.
ברור לכל שבזמן גשם זלעפות או אפילו טפטוף קל אי אפשר להיפגש בחוץ, במקום פתוח. אז מה עושים כשאין בנמצא מקומות סגורים? חלק מהרווקים פשוט מוותרים על הדייטים בתקופת החורף, מחליטים בצער לקחת הפסקה של כמה חודשים עד שמזג האוויר יתחמם שוב. השאר לא רוצים להפסיק או לוותר, ביחוד כאלו שכבר נמצאים בתחילת קשר שנראה מבטיח, והם חסרי אונים אל מול המציאות הקשה.
שלומית בוזנח-בלאוצילום: ללא
לאחרונה החלו לצוץ כל מיני פתרונות יצירתיים - כמו אנשים שבביתם יש מרפסת מקורה והם פותחים אותה, בתיאום מראש, עבור זוגות שמחפשים מקום לדייט. יש גם בנייני מגורים עם לובי גדול שהציבו ספה או ספסל ליד הכניסה לבניין ומזמינים זוגות לקיים שם את הפגישות שלהם. קהילות מסוימות פותחות את בית הכנסת או בית הקהילה המקומיים עבור זוגות בדייט לפי הזמנה מראש. ויש גם כאלו שעושים את הדייט בתוך רכב או אפילו על מדרגות או ספסל בתחנה מרכזית.
החיסרון הגדול בכל הפתרונות היפים הללו היא העובדה שכל העוברים והשבים רואים, שומעים ויודעים שהזוג יוצא, גם אם הזוג עצמו מבקש בינתיים לשמור על הדבר בסוד. אין אווירה אינטימית וזוגית, והאפשרות לפתיחות ויצירת שיח עמוק מצטמצמת כשבכל רגע אנשים זרים עוברים ליד, נועצים מבטים או אפילו עוצרים להגיד שלום או בהצלחה. דייט בתוך רכב הוא לא פתרון נוח במיוחד, כמו גם כניסה לבית של אדם זר שגם נוכחותו בסביבה יוצרת מבוכה וריחוק מסוימים.
כשאנחנו יוצרים שיח חברתי על מגבלות הקורונה והיציאה מהסגר, ראוי שמעבר לדיון החשוב בפתיחת בתי הספר, העסקים, בתי הכנסת, אולמות האירועים, קניונים ועוד – נזכור שיש גם ציבור שלם ושקוף שאיש לא נותן עליו את הדעת. הם לא שיקול כלכלי, וכמובן שלא יצאו להפגין ואין להם לובי בכנסת, אבל הם סובלים לא פחות משאר האנשים במציאות העגומה שנכפתה עלינו, וכל מה שהם מבקשים זה לקיים את הפגישות שאולי יובילו אותם אל החופה.
ליבי עם הרווקים והרווקות הנפלאים האלה, שלא מתייאשים וממשיכים לנסות למצוא את הדרכים להיפגש בכל זאת, למרות הקורונה שמלווה אותנו כבר כמה חודשים והאתגר החדש שהתחיל השבוע עם מזג האוויר החורפי - הקור והגשמים. מי ייתן ומסירות הנפש שלהם תזכה אותם במהרה בהקמת בית נאמן בישראל.
שלומית בוזנח-בלאו היא כותבת הספר "תעביר את זה הלאה", נשואה ואם לשניים, מתגוררת בחריש