"הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו" היא אומרת לי כמעט בייאוש. "מבחינתו הזוגיות שלנו מעולה, ואני סתם מקטרת על כלום". עכשיו היא כבר חצי בוכה. "וזה עוד יותר מתסכל! אני מרגישה כמו חייזר בודד וכואב. הוא פשוט לא מבין...".
****
פעמים רבות יוצא לי לפגוש זוגות בהם אחד (או אחת) מבני הזוג טוען, שהזוגיות שלהם במצב "על הפנים". ואילו הצד השני לא ממש מבין על מה המהומה. מבחינתו המציאות ממש ההפך, "הכל טוב אצלנו", הוא אומר.
כיצד הגיוני בכלל מצב שכזה? הרי שניהם חיים באותה הזוגיות, אם כך, כיצד ייתכן שהאחד מרגיש שהכל נפלא, והשני חש קשיים רבים? הם הרי חווים את אותה הזוגיות ונמצאים באותו הקשר, משהו כאן לא הגיוני. אז זהו- שלא. הם לא חווים את אותה הזוגיות.
הם אמנם נמצאים באותה הזוגיות, אבל מזוויות שונות.
ממקום שונה. הוא כאיש. והיא כאישה. הוא נשוי לשושי. אבל היא- נשואה ליובל. וזה לא תמיד אותו דבר. ויותר מכך. לה יש ציפיות מסוימות מהזוגיות ולו יש אחרות.
בכדי להמחיש זאת אתאר מקרה שקרה לי בתיכון. הייתה לי חברה טובה, באמת טובה. אלא שמשהו היה חסר לי בחברות הזו. כנראה שחיפשתי עוד עומק, עוד שיחות פנימיות וכנות. אבל היא הייתה פחות בעניין הספציפי הזה. למרות זאת, פתחתי מולה את התחושה שלי, אך היא ענתה לי בתגובה, שהיא כלל לא מרגישה שמשהו חסר. מבחינתה החברות שלנו מעולה כמו שהיא, ולא חסר לה שום עומק נוסף. בהתחלה הייתי קצת בהלם, כי הייתי בטוחה שמה שחסר לי, יהיה חסר גם לה (הרי אנחנו חוות את אותו הקשר, לא?!) אך באותו רגע הבנתי, כמה אנחנו אנשים שונים. עם צרכים שונים. בשבילה החברות מצוינת, ועבורי עדיין, משהו חסר.
כך קורה לנו גם בזוגיות. ועוד יותר. הרבה יותר.
בקשר הזוגי, אנחנו לא תמיד מחפשים או זקוקים לאותו הדבר. ייתכן איש שזקוק לקשר זוגי שיש בו כבוד הדדי, מרחב להתפתחות אישית, וגידול ילדים משותף. אך הוא אינו זקוק דווקא לחברות טובה או לחמימות רבה, כמו שאשתו רוצה. ייתכן איש אחר, הזקוק לזוגיות מפנקת, מחזרת, קשובה ותומכת, ואילו אשתו זקוקה לדברים נוספים אחרים. לכל אחד ואחת יש את הצרכים החשובים לו/לה במערכת הזוגית. וממילא, יכול לקרות פעמים רבות, שאחד מבני הזוג ירגיש שהצרכים שלו מתמלאים, ואילו השני ירגיש שהצרכים שלו דווקא חסרים.
אז מה עושים? משנים גישה.
ואסביר.
זוגיות טובה פרושה, שלבני הזוג טוב. כלומר, לשניים שמרכיבים את הזוגיות. לא רק לאחד מהם. כך שאם לאשתך לא טוב- לזוגיות שלכם לא טוב. ואם משהו חסר לבעלך בזוגיות, משהו חסר לכם. זוגיות טובה איננה נמדדת בכמה טוב לך, או כמה אתה מאושר. זוגיות מאושרת צריכה להיות כזו- לשנינו. גם לי, וגם לאיש/ה שאיתי.
זה אכן, כמו שתיארה האישה, מאוד מתסכל להרגיש שמשהו חסר או מפריע לי, ואילו הצד השני טוען כנגדי: "את סתם מגזימה, הזוגיות שלנו דבש". כנראה שעבורך. אבל בשבילה זה לא. עוד לא. ומכיוון ששנינו מרכיבים יחד את הזוגיות הזו, המדד האמיתי יהיה כאשר לשנינו יהיה "דבש".
ועד אז, צריך לנסות לקדם, לשפר ולבנות עוד יותר את הזוגיות. את הטוב ההדדי. איך עושים זאת?
ראשית כל להקשיב. לא לתת לו או לה, להיות לבד בתחושה הזו. אלא לכבד ולהשתתף, ולנסות יחד לחשוב מהי הדרך למלא זאת. ללמוד ולרצות להבין באמת, מה חסר לצד השני, מה יעשה לו טוב? מה יגרום לה אושר? לחפש יחד איך לבנות את המקום שחסר. כי אם חסר לה. אז חסר לנו. וגם אם חסר לו, אז חסר לנו. וממילא אם אישתך אומרת שלא טוב לה בקשר, לא יכול להיות שהזוגיות היא הכי טובה שיש. כנראה שיש שיכול להיות טוב הרבה יותר.
ברגע שנפנים באמת שזוגיות טובה, פרושה שטוב לשנינו, ולא רק לי, יהיה הרבה יותר קל לעשות זאת. אנו נרגיש אחראים יותר לאושר של הצד השני. אנו נדאג ונשתדל להעניק לבן/בת הזוג את מה שחסר לו. ובאופן זה, שכל אחד דואג לטוב של השני, סיכוי אמיתי וגדול ששנינו נוכל להכריז בפה מלא ומאושר: "זכינו בזוגיות נפלאה!".
וזה לגמרי אפשרי.
בהצלחה רבה!
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנחת קבוצות וסדנאות, מחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית. לשאלות: otsarpnimi@gmail.com