כמידי שנה פרסם לאחרונה מכון 'בניין שלם' את תוכניות הכנס השנתי שלו לשנת תשע"ד. באתר האינטרנט של המכון ראשי הארגון מכנים את עצמם "מומחים בבניית בתים", ומזמינים את הקהל להיכנס לקטלוג השיעורים בכדי להיווכח בכך בעצמם. "אנחנו כאן כדי לתת לכם כלים לבניית זוגיות והורות טובה", הם כותבים, "צוות הייעוץ, הקורסים ברחבי הארץ, ימי העיון השבועיים והכנסים השנתיים- הכול כאן בשבילכם, כי איכפת לנו באמת מהבית שלכם!!" (ההדגשה במקור).
כמה נפלא, חשבתי. אכפת להם באמת מהבית שלי! שמחה ומלאת תקווה החלטתי לעיין בתכנית הכנס השנתי כדי לבחור הרצאה או סדנה שיעשירו אותי ויסייעו לי להבטיח לי ולמשפחתי 'בניין שלם'.
אז מעבר לעובדה שמתקיימים שני כנסים נפרדים לגברים ונשים (למה? האם אין זה אינטרס משותף של שני המינים להגיע ל'בנין שלם'?), ומעבר לעובדה שבכנס הגברים לא מרצה אפילו אישה אחת (למה? האם נשות המקצוע הרבות שמרצות בכנס הנשים אינן ראויות להרצות בפני גברים?) - מעבר לכל אלה הדבר העיקרי שהפריע לי היה אחר.
התכנית העשירה שהכנס מתהדר בה חסרה. קהל היעד אליו פונה הכנס מורכב מרווקים ורווקות או נשואים ונשואות בלבד. המארגנים מתעלמים מפלח הולך וגדל במגזר הדתי - הגרושים והגרושות. שיעור הגירושים בארץ על פי נתוני ארגון "משפחה חדשה", עומד על כ- 26 אחוז. במחקרם של הסוציולוגים עוז אלמוג וסימה זלצברג נמצא, כי אחוז המתגרשים הדתיים נמוך בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית, ויחד עם זאת מדובר על אחוז הולך וגדל, ונתונים שונים מעידים על עלייה של כ- 16% במספר הזוגות הדתיים שהתגרשו בשנים האחרונות. מדובר בתופעה חברתית, לא פחות, ולמרות זאת ב'בניין שלם' בחרו להתעלם ממנה לחלוטין.
עיינתי בתוכנית הכנס. מגוון רחב של שיעורים, הרצאות וסדנאות לנשואות, לרווקות, לאמהות לדתלשי"ם, למדריכות כלות, לאלמנות, לנשות קבע... אך אף לא שיעור אחד המיועד לאישה הגרושה. אז אני יכולה להיכנס לשיעורי הורות, או אפיית חלות, לסדנת איפור, יוגה במים או הרצאה על מתבגרים; כל אלה יכולים להעשיר אותי ולתת לי התנסות חווייתית נחמדה, אבל הם לא עונים על הצרכים העיקריים שלי כיום, ולא מקרבים אותי לזוגיות המיוחלת.
כנראה שבארגון חוששים, שהתייחסות לפלח האוכלוסייה של גרושים וגרושות דתיים בכנס השנתי עלולה לשים מול החברה הדתית מראה גדולה ומאיימת, ולמעשה להוות הוכחה לכך שלא תמיד מצליחים לשמור על הבניין שלם. שיש גם כשלונות, אכזבות וקשיים. וזה פספוס גדול, מכיוון שהתופעה קיימת, והיא הולכת וגדלה לנגד עינינו - בין אם נרצה בכך ובין אם לא. אלפי נשים וגברים דתיים מגילאי 20 ועד 60 פלוס מסתובבים בינינו עם תעודת גירושין ביד, כואבים את פרק א' שקיוו כל כך שיימשך לנצח, ומלאי תקווה לקראת פרק ב' טוב ומשמח יותר עבורם. אלפים שנמצאים בצד השני של הגט, ומתמודדים עם מציאות יומיומית מורכבת ומאתגרת, לעיתים בלתי נסבלת, כשהם לרוב מטופלים בילדים, ומנסים לתמרן בין פרנסה להורות. אלפים שמשוועים להדרכה רוחנית ומעשית על מנת להתעצם מתוך השבר שחוו.
ארגון גדול ורציני שחרט על דגלו לסייע לנשים ולגברים במגזר הדתי לבנות זוגיות טובה ומסגרת משפחתית חמה, ראוי שיקדיש זמן בכנס השנתי שלו גם לגרושים וגרושות של המגזר. יש אינספור נושאים רלוונטיים וחשובים שניתן להרצות וללמוד עליהם בנושא זה, ואני בטוחה שכותרות כגון: "איך ממשיכים להאמין? - משבר אמוני לאחר גירושין", או "משפחה מיוחדת - התמודדות עם מערכת החינוך הדתית לאחר גירושין", או "הפחד להיכשל שוב - איך לבחור נכון בפעם השנייה" - היו בוודאי מושכות קהל רב לכנס.
אז אותי לא תראו השנה בכנס של 'בניין שלם', וכמוני עוד גרושות וגרושים רבים שקולם לא נשמע ולא מושמע שם. אני קוראת מעל במה זו למארגני הכנס להקשיב לקול הזה, ובשנה הבאה לתת מקום גם לנו, שכמהים כל כך לזוגיות חדשה, חזקה ומספקת. תוכיחו שבאמת אכפת לכם גם מהבית שלנו.