יצאתי השבוע לסידורים בישוב. באחד המקומות כשסיימתי את ענייני וניגשתי לרכב גיליתי שמגרש החניה היה מלא, ורכבים חנו בצורה שכמעט חסמה את הכניסה. הבעתי הפתעה באוזני אישה אחרת שהיתה שם, ואישה שלישית (שהרכב שלה הקשה על היציאה) הפטירה לעברי: "מה יש? תחני רחוק, תלכי קצת. לא יזיק לך לרדת במשקל".
הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר, דומה, שקרה לפני שנים, בימי התואר השני.
כסטודנטית לתואר שני, רווקה בת 23, הייתי מגיעה יום בשבוע למכללה שלמדתי בה: הייתי צועדת בהליכה מהירה שעה עד לתחנה המרכזית, עולה על אוטובוס ונוסעת עוד שעה, תופסת טרמפים ומגיעה עם לשון בחוץ לשיעור הראשון. ארוחת הבוקר שלי בימי הלימודים כללה לחמניה מקמח מלא, שקית מלאה ירקות וגביע שמנת חמוצה.
יום אחד התיישבתי ליד חברתי לכיתה, סטודנטית מבוגרת ממני, אישה כבת 50. כשהוצאנו את האוכל בהפסקה היא נעצה מבט בארוחתי הצנועה, וקראה בקול שהיה ספק הפתעה ספק נזיפה: "חני?! שמנת?!!!".
אני זוכרת את ההלם שהרגשתי. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה: "לכי תסתכלי במראה". הייתי כל כך מופתעת שאישה שיש לה אולי 40 קילו עודפים במשקל גופה נטפלת לשני הקילו הצנועים העודפים שהיו לי אז.
הלו! בואי תגיעי למשקל שלי ואז תדברי? אבל זה לא נכון.
כי גם אם המצב היה הפוך, גם אם משקל גופה היה ללא גרם מיותר ואני הייתי בעלת משקל עודף- ההערה שלה היתה לא במקום, שלא לומר אלימה.
אלימות מילולית הנוגעת למשקל ולעודף משקל נפוצה מאוד דווקא בין נשים. מחקרים וסקרים למיניהם מראים שסוגיית המשקל וההיקפים של נשים מטרידה הרבה יותר את המגדר הנשי מאשר גברים: בעוד הגברים, בהכללה, הרבה יותר סובלניים או אדישים למשקל עודף, נשים מרשות לעצמן להעיר הערות ולמתוח ביקורת גופנית אכזרית נטולת רסן על אחיותיהן למגדר (ולאו דווקא חברותיהן במציאות).
נחזור לשני הסיפורים שפתחתי בהם: אם הייתי מספרת כאן שגבר פנה אליי ואמר לי "מה יש? תלכי קצת, לא יזיק לך לרדת במשקל", או משתפת שגבר העיר לי על כך שאני אוכלת גביע של שמנת חמוצה, אני מאמינה שהיתה כאן הזדעקות רבתי.
אז למה נשים חושבות שלהן מותר? האם שייכות לאותו מגדר מצדיקה נזיפות מנשים אקראיות, הערות עוקצניות ומשפילות ועלבונות פיזיים?
התשובה, לדעתי, היא חד משמעית לא.
חוסר טאקט הוא חוסר טאקט, ואלימות מילולית היא פסולה.
אין לי ספק שביום שנפסיק לשנוא את הגוף הנשי ונשכיל לקבל אותו כמות שהוא, הביקורת, השנאה והשיפוטיות הללו שאנו רוחשות כלפי עצמנו יעברו מן העולם.
בינתיים, עד שנגיע למדרגה הנשגבה הזו, אפשר פשוט ללמוד לשתוק.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".