לבחור נכון - התרופה שלי לימי השגרה

בדרכי לירושלים מבית ההורים אחרי החג, עלתה בי תהיה, איך ייתכן שרגע אחרי קבלת התורה, אנחנו כבר חוזרים לשגרה? ואז, עלתה בי תובנה

חדשות כיפה הדסה סאסי 10/06/19 14:46 ז בסיון התשעט

לבחור נכון - התרופה שלי לימי השגרה
צילום: הדסה סאסי, סטודיו כיפה

אתמול, חזרתי מההורים בצפון לג׳רוּזלם. ובדרך, פקקים הזויים, כאילו שלא יידעו אותם שכבר עבר ערב החג. שאלתי את עצמי: 'איך היום קיבלנו תורה, ושניה אחרי אנחנו על האוטובוס בדרך לשיגרה?'. כלומר - רגע אחד זה הקליימקס, נקודת השיא של הסרט, ואתה לבוש לבן, ומינימום מלאך ובית הכנסת כולו אומר ירוק ושושנים, בין שהן אמיתיות ובין שהובאו מאיקאה, ורגע אחרי אתה מסתמס בוואטסאפ על תוכנית יומית למחר.

זה קצת הזכיר לי את התחושה של רגע אחרי שחוזרים הביתה מחתונה של אח. כשעד לפני רגע הייתי עסוקה בלקנות שמלה, ולהזמין מאפרת, וסדרי הושבה לאורחים, ולבחור איזה מנות לקחת. ואז מגיע היום הגדול! ואתה שמח בבעל השמחה, והכל מואר באור יקרות ומוזיקה שמעיפה לך את הלב וסלפיז של חיוכים. ובום. זה נגמר, ושניה אחרי זה - במקרה הטוב יורדים על מנה שנשארה מהערב ובמקרה הפחות טוב, מנסים להחזיר קצת סדר לטרוף שהשארתם בבית לפני שיצאתם, ואז קורסים למיטה.

ומצד שני, אני כל הזמן אומרת לעצמי שגם במדבר סיני זה היה ככה. כי אחרי שלושה ימים של ״לכו והתקדשתם וכיבסתם שמלותיכם והיו נכונים ליום הזה״, ובגדים הורסים ושביסים בכל הצבעים, והתרגשות ואלף סוגים של פשטידות גבינה, והכנות ודיבורים ופרשנויות על מה שעתיד להגיע ואם השם ידבר ישירות או שמשה, או ששניהם, הנה - זה קורה! ואשכרה מקבלים תורה והשם מדבר איתך, וכולם נרפאים, וכולם שמחים, וכולם בהיסטריה, ומדברים על כמה גאוניות הדיברות, והפרלמנטים דנים באיך הם חשבו שזה יהיה לעומת התוצאה.

אבל אז, הילד בוכה שהוא רעב, והקטנה דוחפת אצבעות לעין של הגדול, וחברה שלך עוד פעם שוכחת שהיא היתה אמורה להחזיר לך את השמלה הלבנה. ופתאום, ברגע, בלי שבכלל שמת לב, העולם חוזר להיות שגרתי עד מוות.

יש דיבור מופלא של רבי נחמן על הפסוק: ״הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ״ שמסביר עד כמה ״זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם - שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם....וְגַם שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם לֵאמר ״מָחָר אַתְחִיל״. כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי״.

ובמילים אחרות, הוא אומר - התורה לא סטטית. זה לא משהו שמקבלים יום אחד ואז היא רצה באותה מתכונת, כמו השידור החוזר של ״זהו זה״ בשעה חמש. כל יום הוא יום חדש. כל יום אתה ניצב מול הפתעות חדשות וניסיונות חדשים וגם למה שנראה הכי ״שגרתי״ צריך להתייחס כל פעם כמשהו חדש.

ובינינו, והנה מגיעה הצצה אישית מאוד אל הלב שלי, אני עושה את זה המון, בתורה - כן, אבל המון גם בבית. נניח, כשכולם מתעוררים אחרי שנת הצהריים בשבת, והסלון נראה כמו מאהל בדואי של שמיכות פליז ושלל כריות. ובדיוק עבר הזמן של הבשר ומסנג׳רים מישהו להכין קפה לכולם, ואיכשהו תמיד חוזרים לאיזה סיפור משפחתי שכבר סיפרנו מליון ומשהו פעם בעבר. או לבדיחה שמאוסה משימוש יתר.

ודווקא ברגעים האלה, שדומים מאוד לרגעים שכבר היו בעבר, אני נוהגת לשבת בצד ולמשך כמה רגעים פשוט לשתוק ולנשום את כל הצחקוקים האלה פנימה, בידיעה שהרגע הזה אולי מזכיר משהו שקרה קודם ועדיין, יהיו בו ניואנסים קטנים שהם חדשים ויפים וטובים עד מאוד.

כי האמת היא שאפשר להתרגל לכל הדברים בעולם, יפים ומשמחים ככל שיהיו. למשפחה ולחברים ולתורה ולמצוות ולעבודה שלך ולימי חופש ולאירועים משפחתיים, אבל כמה נפלא יהיה - לנסות להסתכל על המציאות קצת אחרת, ולאפשר לעצמנו להתרגש מכל הטוב הזה, בכל פעם, מחדש.

 

לטורים קודמים