במערכת יחסים זוגית יש מקום חשוב ליכולת התנצלות ולסליחה, מאחר שהחיים הזוגיים מזמנים פגיעות שהן חלק בלתי נמנע ממערכת היחסים. חלקן מקריות ובתום לב וההתנצלות שבאה אחריהן יש בה הבעת חרטה על הפגיעה ומהווה ניסיון למגר את המריבה. אולם קיימות גם פגיעות משמעותיות שבהן עוצמת העלבון והכעס היא גבוהה, עד כי הן מערערות את האמון והביטחון בבן הזוג שמקשה עליו לקבל את ההתנצלות.
-
עוד באותו נושאכדי להזדקן באושר אתם צריכים להשקיע דווקא בדבר הקשה מכל
16/04/23 12:45
אכזבה ותסכול הם חלק בלתי נפרד מכל זוגיות
אומנם, פעמים רבות אנו עושים מעשים המרגיזים או המפריעים לבן הזוג, מאחר שאכזבה ותסכול הם חלק אינטגרלי מכל זוגיות, ואין בן זוג שיענה על כל הצרכים והציפיות. ברם, כשלים אלו מחייבים את הזוג לעצור ולערוך בדיקה הכוללת מדוע זה קורה, איך הם לוקחים אחריות על התנהלות זו וכיצד אפשר לשנותה כדי להפחית את מידת הפגיעות.
הפוגע בדרך כלל אינו שש להודות בטעותו והאירוע מסתיים ללא התנצלות. לעיתים הוא נוטה להצדיק את התנהגותו, או שמתנצל בשפה רפה. אולם על הזוג לדעת כי הנטייה להמשיך הלאה ללא התנצלות יוצרת משקעים שליליים שיש להם השפעה מזיקה על הזוגיות. יחד עם זאת, גם התנצלות כלאחר יד, הנאמרת בצורה לא ראויה, עלולה לגרום לנזק גדול יותר מהפגיעה שיצרה אותה. לכן, ההתנצלות צריכה להיאמר ברגע שאחד מבני הזוג הבין שטעה, היא צריכה להיות אותנטית וכנה, והשהייתה פוגעת באמינותה ובנכונות לקבלה. בן הזוג שנפגע צריך לקבל את ההתנצלות, אך הדרך לקבלה אינה קלה כלל והיא תלויה בשלושה גורמים:
שלושה גורמים לקבלת ההתנצלות בין בני זוג
1. מידת הפגיעה- ניתן להבחין בשלוש רמות של פגיעות:
פגיעות קטנות ולא מכוונות שמצריכות תיקונים קטנים, הן נובעות בשל עייפות או חוסר תשומת לב ונעשות בתום לב.
2. פגיעות בנושאים משמעותיים- נושא הפגיעה נובע מהבדלים משמעותיים בערכים, בהשקפת עולם של הזוג ונובע מחוסר הסכמה. פגיעה זאת מחייבת דיאלוג שכולל בדיקת המצב, לקיחת אחריות והבנה שלשני הצדדים יש אחריות לפגיעה כדי שיוכלו להמשיך לחיות ביחד.
3. פגיעה בערכים עליונים- כמו חשיפת סוד בפני בן הזוג והוא אינו שומר על כך. בן הזוג מגלה חוסר רגישות לפגיעות של השני, כמו מקרים של בגידה והסתרה. במקרה זה תהליך הסליחה הוא כמעט שלא אפשרי, משום שהפגיעה היא ביסודות הקשר. לכן זה דרוש שיקום ארוך ובניית חוזה זוגי חדש.
1. גורמים הקשורים לבן הזוג- כאשר בקשת הסליחה נתפסת כמעשה מניפולטיבי ריק מתוכן, כאמצעי להשגת "שקט תעשייתי", מתוך ניסיון להרגיע את הרוחות, הנשמעות כמילות נימוס שיש בהן חוסר חרטה והתנערות מאחריות. בנוסף, מיקרים בהם הפגיעה חוזרת שוב ושוב עם הבטחות לתיקון שלא התממשו קשה להאמין לבקשת הסליחה. הסימן הבולט לסוג זה של פגיעה זו היא שימוש במילה אני מצטער אבל", שימוש בדרך זו מביא לנזק גדול יותר וכמוהו כזריית מלח על הפצעים.
2. גורמים הקשורים לעצמינו- בחלק מהמקרים עוצמת העלבון והזעם קשורה לחוויות עבר מוקדמות אשר מצמצמות את היכולת לסלוח. בנוסף לעיתים התבצרות בעמדה לא סולחת מלווה ברווחים עקב תחושת האשמה של בן הזוג השני.
תהליך הסליחה במערכת זוגית
בהיעדר יכולת לסלוח אין סיכוי לשקם את האמון שנפגע, האפשרות להמשיך בחיים זוגיים מספקים מצטמצמת. הזוג צריך למצוא את שביל הזהב לפיתוח יכולת סליחה. בני זוג סלחניים מדי, יש בהתנהגותם לתת לגיטימציה לפגיעה שלהם וכך מעודדים פגיעה נוספת, לעומת זאת זוגות המתקשים לסלוח חיים בתוך מערכת יחסים רווית טינה וכעס.
לכן תהליך סליחה מתחיל בדיאלוג פנימי של כל אחד מבני הזוג עם עצמו, שמטרתו להבין באיזה אופן גרם לאחר להיפגע וההבנה שעשה משהו לא בסדר. היכולת לסלוח תלויה ביכולת הרגשית של הנפגע לעבור מפגיעה לתיקון, האמונה כי ההתנצלות באה ממקום נקי וברור.
צילום: shutterstock
ארי צ'פמן, יועץ נישואין ומחבר הספר "חמש שפות של התנצלות", טוען שאם מתנצלים בשפה לא נכונה אין לכך משמעות עבור מקבל ההתנצלות. לדעתו, אנשים שונים זקוקים לדברים שונים כדי להצליח להתפייס. לכל אחד חשוב סוג אחר של התנצלות. בספרו הוא העוסק בשאלה איך ניתן לפייס אדם שנפגע. הוא מציע חמש דרכים שונות של פיוס העונה לשפתו של היחיד:
חמש שפות להתנצלות בין בני זוג
1. הבעת חרטה- האמירה "אני מצטער" חשובה להתנצלות עילה.
2. לקיחת אחריות- האמירה "טעיתי" תוך ציון הטעות יש בכך הודאה על העוול והכרה כי ההתנהגות פגעה בנו.
3. הצעת פיצוי- אמירה לנפגע שאתם רוצים לפצות אותו יש בכך הבעת רצון כן לתיקון. לשם כך יש לשאול את הנפגע מה ניתן לעשות עבורו ולהעניק לו תחושת כבוד. היכולת להקשיב לרגשות הנפגע היא התחלתו של תהליך שינוי ותיקון היחסים.
4. הבטחה לאי הישנות המקרה- פתיחת דו שיח כיצד לפתור את הבעיה ולהגות תוכנית קונקרטית לשינוי.
5. בקשת סליחה- גילוי סבלנות בבקשת הסליחה והפיוס. הנפגע עשוי להזדקק לפסק זמן כדי להירגע. פגיעה קטנה דורשת משך זמן קצר בפגיעות קשות לוקח זמן לסלוח והתהליך יכול לכלול גלים של התקדמות ונסיגה. חשוב לתת מקום לכאב ולכעס.
יש לדעת, כי אנשים שונים זקוקים לדברים שונים על מנת להתפייס. לכן המיקוד בהתנצלות צריך להיות בשפת ההתנצלות של בן הזוג. אם הדרך להירגע עוברת בכך שבן הזוג מודה שזו הייתה טעות שלו ולוקח אחריות על התנהגותו, או בהבטחה כי מעשה זה לא יחזור בעתיד, יש לעשות כן. רוב האנשים לא יודעים מה באמת יעבוד עבורם, הדרך לחפש זאת דרך ניסוי וטעייה מה נכון לכל אחד מבני הזוג, בדיוק כפי שאנו לומדים איך לאהוב את בן הזוג כך שיחוש באמת אהוב, כך יש ללמוד את שפת הפיוס שלו.
על המתנצל לדעת כי התנצלות היא תקשורת חד צדדית, בה יש הכרה באשמה ובחרטה של הפוגע מבלי לבקש תמורה. על המתנצל להראות כי הוא מכיר בהתנהגותו הפוגענית ולוקח אחריות עליה בכך שהוא פותח ערוץ חדש בו הוא מוכן לעשות שינוי ולהשתפר.
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.