ביקש מהדיינים שיכריחו את אשתו להימנע מגט "כי היא יפה"

בתחילת חודש מרץ נפתחה תערוכה ראשונה מסוגה, בה חברו אומניות מהשורה הראשונה לנשים עגונות ומסורבות גט לצורך יצירה משותפת, שתביא לידי ביטוי את העוול הנורא שנגרם לנשים הללו. המטרה של התערוכה הייתה לא רק להשמיע את הקול של הנשים ולתת לו להדהד בחלל, אלא שמהקול הזה תצא קריאה לפעולה, שזעקת הנשים שעולה מהיצירות תתחיל להניע פתרונות.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאאישה בת 100 עגונה כבר 70 שנה

  01/03/23 16:54

לא פתרון נקודתי לאישה אחת והותרה של אלפי נשים אחרות ללא מענה, אלא פתרון מלא והרמטי לבעיית העגינות. הבטחה שבמדינת ישראל נשים לא יישארו במצב הזה ללא מענה. הפתרונות לסוגיית העגינות חונים בשדה ההלכתי ולכן זה תפקידם של בתי הדין ליישם אותם, אבל ברור לנו שהתוצאה חייבת להיות אפס עגונות.

מאות נשים מנסות להיחלץ מכבלי עגינותן 

לא ייתכן שנקבל את עמדת הרבנות ובתי הדין שלפיה יש נשים שיישארו עגונות ותמיד יהיו. לא יכול להיות שנקבל את עמדתם שלפיה נשים שנשארות נשואות בניגוד מוחלט לרצונן זה גזירת גורל או מעין טרגדיה שנחתה עלינו משום מקום. התפיסה הזו חייבת להשתנות. מציאות זו שבה לאישה אין זכות קנויה להתגרש היא פגיעה קשה בחירויות של נשים ובשוויון.

לארגון "מבוי סתום" פונות מדי שנה מאות נשים המבקשות סיוע על מנת שיוכלו להשתחרר מכבלי הנישואים שקושרים אותם לגבר אליו הן נשואות על הנייר בלבד. לרגל יום העגונה יזמנו בשיתוף עם ח"כ פנינה תמנו שטה דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בראשותה, ושם שמענו סיפורים של נשים שביקשו להתגרש מבן הזוג שלהן ומצאו עצמן מול מחסומים בלתי עבירים. כל אחד מהמקרים הללו היה יכול להימנע אם הרבנות ובתי הדין הרבניים היו מעלים את הנושא לראש סדר העדיפויות, אם היו מקדמים פתרונות מנע לתופעה, ופועלים בנחישות ובאומץ הלכתי לפתור אותה לאחר מעשה.

בית דין רבני. ארכיון צילום: Miriam Alster/FLASH90

ביקש מהדיינים שיכריחו את אשתו להימנע מגט "כי היא יפה"

אחת הנשים שסיפורה הוצג בוועדה היא רינה. רינה היא אישה צעירה, בת 30 בסך הכל. כשהייתה בת 20 רינה ואלי התחתנו בארצות הברית ולאחר החתונה אלי שכנע אותה לבוא איתו לארץ. בארץ היא היתה מנותקת מכל משפחתה והוא התחיל להתנהג באלימות פיזית כלפיה. לאחר מספר שנים של סבל רינה אזרה אומץ ועזבה את הבית. בשנת 2019 היא הגישה תביעת גירושין. בדיונים בבית הדין אלי היה מבקש מהדיינים שיכריחו אותה לחזור אליו "כי היא יפה".

למרות האלימות בית הדין קיבל את הבקשות שלו ושלח אותם למגשר, לפסיכולוג, לרבנית. כולם, אגב, הסכימו שאין סיכוי לשלום בית. רק אחרי שלוש שנים ולאחר שנכנסנו לייצג בתיק בית הדין נתן סוף סוף פסק דין לכפייה וקבע שעל הבעל לתת גט בדיון ואם לא ייתן הוא ייכנס לכלא. לדיון הבא הבעל לא הגיע. הוא ברח. זה היה לפני חודשיים. עד עכשיו לא ברור מה אגף עגונות או המשטרה או מישהו בכלל עושה בשביל לאתר את האיש. לפי הבדיקה שאנחנו עשינו צו המעצר בכלל לא הגיע למשטרה. האישה הזו לא הגיעה בסוף לדבר בדיון כי היא כבר לא יכלה לשאת את המציאות. כבר ארבע שנים החיים שלה מטולטלים והיא חסרת שליטה.

אורית להב צילום: אלבינה קולן

בית דין הוא המוסד הכי מפלה שקיים במדינת ישראל 

לאורך הדורות חכמי ההלכה הנהיגו מדיניות הלכתית מקילה על מנת לסייע לעגונות. לצערנו המדיניות היום בבתי הדיון היא מחמירה, וההחמרה הזו נעשית על גבן של הנשים העגונות ומסורבות הגט. הרבנות דורשת כשרות בד"ץ על גט של אישה ואם אין להם כשרות כזאת אז הם משאירים את האישה עגונה.

למרות העוול הנורא שבתי הדין גורמים לנשים רבות, בימים אלה מקודמת הצעת חוק המבקשת להרחיב את סמכויותיהם. בתי דין זה המוסד הכי מפלה שיש היום במדינת ישראל – נשים בו לא שוות לגברים בגלוי, לא יכולות להיות דייניות, פסולות לעדות, הדין החל עליהן שונה מהדין החל על גברים. להרחיב את סמכויות בתי הדין זה לתת גושפנקא למציאות הזו שבה נשים לא יכולות לכהן כשופטות, פסולות לעדות, נחשבות פחות מגבר.

לבתי הדין שמפלים נשים ומשאירים נשים כלואות ב"נישואים" בעל כורחן לא צריך לתת עוד סמכויות, ועד שבתי הדין לא יתחייבו לפתור את בעיית העגינות ויחילו על עצמם אמות מידה של שוויון בסיסי, כל מתן כוח נוסף להם יפגע ישירות בנשים.

עו"ד אורית להב היא מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" המסייע לנשים מסורבות גט ועגונות