גדעון בת ה-26, התחילה את דרכה כעורכת חדשות ב"גלי צה"ל", ולאחר שחרורה החלה למלא תפקידים רבים במסגרת עבודתה כמנחה ב"קשת", בין התכנית שהגישה: "ערב טוב עם גיא פינס", "האח הגדול", "בייק אוף ישראל", "אנשים" ועוד. בן זוגה, איש העסקים חילי סורוצקין (33), הוא חוזר בשאלה אשר גדל במשפחה חרדית מקריית יערים, ולו 13 אחים. החתונה של השניים נערכה ביום חמישי האחרון, על פי כל כללי ההלכה המחמירים עד לשעה 22:00. לעיצוב שמלתה, בחרה הכלה את המעצבת החרדית ברוריה חריטן, ואף הריקודים היו בהפרדה ולצלילי מוזיקה חסידית.
https://www.facebook.com/gali.cohen1/videos/pcb.10155899892327849/10155899890322849/?type=3&theater
בפוסט שפרסמה גדעון בתחילת השנה כתבה: "גדלתי בבית חילוני לגמרי. כן עם זהות יהודית וכן עם מודעות למסורת, אבל תכלס, מעולם לא דיברתי באמת בארבע עיניים עם אדם חרדי. כל התפיסה שלי לגבי החברה החרדית (וגדלתי בבית פלורליסטי, דמוקרטי ומעורב חברתית) התבססה על איך ש"אנחנו החילונים" רואים את החרדים ועל איך שהם מוצגים לרוב בתקשורת: ככופי דת שמתחמקים מנשיאה שווה בנטל ושחיים "על חשבוננו". ואז פגשתי את חילי, בן זוגי זה שנה וחצי, שגדל בבית חרדי ליטאי, אחד מ-14 ילדים.
כשנסעתי לפגוש את ההורים שלו בפעם הראשונה, זיהיתי את אבא שלו מהאוטו והתחלתי לבכות. זה לא היה רציונלי כמובן, אבל המראה של אדם חרדי, מזוקן, עם חליפה וכובע, נראה לי כל כך רחוק ממני ולכן גם כל כך מפחיד. ברגע שנכנסתי לבית משפחת סורוצקין הבנתי שרב הדומה על השונה. פגשתי הורים מדהימים וחמים שאוהבים ושדואגים הכי בעולם לילדים שלהם, ממש כמו ההורים החילונים שלי. בעצם, כמו כל הורה "נורמלי". ואל תשאלו, יש "להם" אפילו חוש הומור. הצחוקים בארוחות שבת זה משהו משהו. "הם" עסוקים באותם דברים ש"אנחנו" עסוקים בהם: הורות, עבודה (כן הם עובדים!), חופשות, אופנה, יוקר המחייה... אז מה הפלא שמהר מאד, הפכו "האנשים האלה" למשפחה שלי. הם כיבדו אותי וגרמו לי להרגיש בבית מהרגע הראשון וזה היה עבורי שיעור עצום בקבלה. אם פעם הייתי רואה דתיים/חרדים ברחוב וחשה ניכור ומודה שלפעמים גם סלידה, היום, אני רואה בהם אחים ואחיות שלי. כי ככה נראית חלק מהמשפחה שלי היום ואני אוהבת אותה כל כך!
היום, אני מתביישת בכך שלא ניהלתי שיחה אמיתית עם אדם חרדי עד גיל מאוחר כל כך והבעיה היא בשני הצדדים, כי גם "שם" גדלים רחוק מ"כאן". נכון שיש קיצוניים "כאן" ו"שם", אבל זה לא חלק הארי. הם השוליים שנהפכים בעינינו לכלל כי הם אלה שאנחנו פוגשים בחדשות ושם, לרוב, נגמר הממשק "בינינו" ל"בינם". הבעיה היא בורות. בורות יוצרת פחד, כי אנחנו מפחדים מהשונים מאיתנו. פחד מוביל לחיכוכים אלימים כמו בהפגנה השבוע. אגב, זה נכון גם לגבי יתר הסכסוכים שאנחנו חיים יום יום. אז אני מאחלת לנו, לשנה החדשה, שנלמד להבין שאין כזה דבר "אנחנו" או "הם" ושנתעלם מהקולות המשסעים בחברה שלנו. אם נראה זה בזה בני אדם בראש ובראשונה, נגלה שאנחנו בכלל לא שונים ונרוויח מלא אנשים טובים ואהבת חינם".
פייר? התרגשנו. ומאחלים הרבה מזל טוב לזוג הטרי.