בעלי במילואים ולא מכיר את התינוקת הבכורה שלנו - מה אפשר לעשות?

פתאום התינוקת שלנו היא רק שלי בעלי במילואים ולא מכיר את הבת שלנו

השבוע קיבלתי אל הקליניקה את ההודעה הבאה: "ילדתי קצת לפני המלחמה, ילדה ראשונה. התינוקת בת 3 חודשים ב''ה. בעלי במילואים כמובן... אני מתביישת לכתוב את זה אבל - אני מרגישה שבעלי בכלל לא מכיר את הבת שלנו. הוא עזב למילואים כשהיא הייתה פיצית. לפני הכניסה לעזה הייתי מעדכנת אותו על כל דבר ושולחת תמונות, אבל מאז שהוא בעזה אין תקשורת ואני מרגישה פשוט ניתוק. אני ממש גאה בו והכל אבל קשה לי ממש שהוא לא חלק. אני מרגישה שזה מרחיק אותי בלב מבעלי, כאילו הדבר שהכי 'שלנו' פתאום הוא רק שלי ... מה לעשות?".

לפני שנים כאשר נכתבו מחקרים על הורות מיטיבה מה כמה ולמה, היה די ברור שיש דמות אחת שהיא הדמות המשמעותית – דמות האם. מה לא דיברו, שוררו ודנו בה – האם הטובה דיה, דמות אם בטוחה, אמא חבקיני חזק ולעולם לא נפרד ועוד.

אבא ואמא, שניהם דמויות משמעויות שותפות

אבל כיום, במאה ה-21 ברור לכולם שישנה עוד דמות משמעותית ובלתי נפרדת מהילדים – דמות האב. אם בעבר האבות היו ציידים שיוצאים להביא מזון או מפרנסים בלעדיים שהיו נקראים "אבא של שבת", כיום די ברור שהאבות הם חלק מרכזי ושותף לגמרי בגידול הילדים. ורגע לפני שאתם באים ואומרים: אבל אמא זו אמא – צודקים! אבל זה לא אבא כנגד אמא או אבא במקום אמא, אלא אבא ואמא, כדמויות משמעותיות שותפות. כל אחד כבודו במקומו מונח.

רק השבוע ראיתי פרסומת לתחליף חלב לתינוקות ובעוד שבעבר הפרסומת דיברה אך ורק אל האמא כאוטוריטה הבלעדית, כיום כמובן שרואים גם את האב שותף פעיל – מאכיל, מחתל, נותן מענה רגשי ופיזי כאחד. אפילו את יום האם עליו גדלנו הפכו ליום המשפחה (למרות שבאמת אני חושבת שאין בעיה לשים גם יום האם וגם יום האב וגם יום המשפחה, ככה אפשר לחגוג בכיף לכולם).

האם את יכולה להחליט או לשלוט על רמת הקרבה בין האב לבת?

אז ללא ספק, גם לתינוקת שנולדה בשעה טובה לתוך מציאות די לא נורמלית – ברור שכדאי ורצוי שתהיה בקרבת אביה ותהיה בקשר איתו. זה טוב לה. טוב לו. טוב לכולם. לצד זאת, אני חושבת שצריך להפריד במציאות הזו (הלא נורמלית, כבר כתבתי?) בין הדברים שנמצאים בשליטה שלך כאם לבין הדברים שאינם בשליטתך:

האם את יכולה להחליט שבעלך יהיה בבית ולא ילחם בעזה? אולי... כבר שמעתי על נשים שביקשו פטור לגברים שלהן. את יכולה לנסות. אבל במידה ואת לא מבקשת פטור – כנראה שאין באפשרותך לשלוט על הנושא.

חיילי צה"ל, צילום: דובר צה"ל

האם את יכולה להחליט או לשלוט על רמת הקרבה בין האב לבת? תני לי לבשר לך, גם בימים שבשגרה זה לא משהו שתלוי בך. זה הקשר שלהם. את יכולה לרצות, לקוות ולהתפלל לקשר טוב ביניהם וגם לעשות מעשים שיקרבו (כמו שאת עושה כבר עכשיו) אבל בסוף – זה שייך אליהם.

מה יש שם בריחוק של בעלך מהבת שלך שגורם לריחוק שלך ממנו?

אז מה את כן יכולה לעשות? להסתכל על עצמך ועל מה שהסיטואציה מעוררת בך. ומה שהיא מעוררת בך זה ריחוק מבעלך. ואני רוצה לשאול, יותר מאשר לומר – למה? מה יש שם בריחוק של בעלך מהבת שלך שגורם לריחוק שלך ממנו? ממה את מפחדת? מה את חוששת שיקרה? מה כואב לך שם? ולמה מתוך המקום של הכאב, הפחד וחוסר האונים נולד דווקא ניתוק ולא חיבור? אני יודעת שכתבת "הדבר שהוא שלנו פתאום רק שלי" אז תני לי לשאול אותך הלאה ו....? זה שהדבר שהוא שלכם פתאום רק שלך אומר עליך שמה...?

ואחרי כל זה אולי תוכלי גם לשאול את עצמך את השאלה האמיצה הבאה: איך למרות הריחוק שיש בין בעלך לבת שלך, איך למרות שאת מרגישה שהדבר ששלכם פתאום רק שלך, את יכולה לאפשר את הקרבה לבעלך? אולי על ידי זה שתשתפי אותו מה עובר עליך (לא בהקשר לבת, אלא עליך ממש) אולי על ידי זה שתבקשי ממנו משהו שיעזור לך? והלוואי, הלוואי הלוואי ובע"ה השאלה הזו לא תהיה רלוונטית ולא נדע עוד מלחמה. חזקו ואמצו.

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.