רבים נוטים להחזיק בהשקפה כי אין דבר הרסני יותר לזוגיות מאשר תחושת האכזבה שנוצרת כאשר בן הזוג לא עומד בציפיות או בתקוות שנתלו בו. התחושה האופפת את היחיד היא שאכזבו אותו, כי הוא לא מובן, לא היו שם בשבילו. האכזבה מלווה בתחושת כאב, צער ומפח נפש. ככל שהקשר עמוק ומשמעותי יותר, כך תחושת הפגיעה, חוסר האונים והאכזבה חזקים יותר.
-
עוד באותו נושאנדלקתי על האח הרווק של בעלי - מה לעשות?
19/10/22 16:17
ליחיד קשה להבין את הפער, כיצד אדם שהוא אוהב מאכזב ומכאיב כל כך. מדוע מי שמכיר אותנו ביותר ומצפים ממנו שיתמוך ויגרום לאושר מכה בבן הזוג שוב ושוב, עד כי באותם רגעים השני חושב שלא כדאי להמשיך להיות בקשר זה וחולם על אפשרות יציאה למקום חדש ובריא יותר. למעשה לא ניתן להיות בקשר משמעותי וקרוב מבלי להתאכזב או/ו להיפגע. תחושה זו אפשרית רק במצב יחסים לא בריא שהוא סימביוזה זוגית, שבה האחד נבלע בתוך השני ומוותר על עצמו.
הקשר הזוגי משחזר קשרים משמעותיים מהעבר
גישה מנוגדת מציג הפסיכואנליטיקאי הבריטי, אדם פיליפס, לפיו אכזבה היא נתון מרכזי בחיים, המתחילה מהיום שבו החיים נוצרים. האכזבה היא הפער בין החיים שאנו חיים לבין החיים המוחמצים או שהיינו רוצים לחיות, וכן גם מהידיעה שלא נקבל בדיוק את מה שרצינו בחיים. רק מתוך האכזבה יכול להתפתח הדמיון, החשיבה, בוחן המציאות והמודעות שמהווה שלב הכרחי ליצירת נתיב אחר. היא אשר מניעה את היחיד לגלות דרך חדשה להתמודד עם המציאות ולמצוא סיפוק ממשי ותשוקה.
מקור האכזבה נעוץ בעבר וקשור לדמויות משמעותיות בילדות. לכל אדם יש היבטי חיים שלא נחוו, הנובעים מאירועים מכאיבים בילדות המוקדמת. אירועים אלו שוכנים כרוחות רפאים שממשיכים לחיות אותם שוב ושוב. לכן, ניתן לומר כי כאשר נוצר קשר זוגי הוא מהווה שחזור באופן לא מודע של הקשרים המשמעותיים של היחיד מהעבר אותם הוא משליך על בן הזוג. למעשה כל אחד מבני הזוג מחייה דרך הקשר הזוגי את החיים המתסכלים והמאכזבים של השני. אם כך, היחיד נשלט על ידי מערכות היחסים המופנמות שלו מעברו והן הטביעו אצלו "תבנית יחסים" המועתקת ליחסים הזוגיים המשמעותיים שלו. לכן סביר להניח, שכל אחד מבני הזוג הוא נסיך המחפש את הנסיכה שרק לה מתאימה התבנית כמו הנעל של סינדרלה. ככל שבן הזוג אידיאלי יותר הוא מצליח לגרד את הפצעים באופן מדויק יותר והמשיכה כלפיו תהייה עזה יותר, לכן יכולת הצמיחה תהייה גדולה יותר.
כיצד ניתן להסביר את תופעת האכזבה מבן הזוג
ההתאהבות הראשונית אינה מקרית, היא נובעת ממניעים לא מודעים, כך שרב הנסתר על הגלוי. כל אחד מחפש את בן הזוג שיתאים לתבנית דמויות הולדתו. היחיד נמשך לבן זוג שמעורר בו את תבניות היחסים שלו מהעבר, אפילו אם הן גורמות לו סבל או מרעות עמו, משום שהיחיד לפי פרויד פועל באופן בלתי מודע ונוהג ב"חזרה כפייתית" שבמהלכה הוא רוצה לחוות תיקון למערכות היחסים הכואבות שלו בעבר.
החיבור לאותו בן זוג נובע משום שהוא מזכיר לו את הדמויות המשמעותיות שהכאיבו לו, למעשה הוא עושה העתק הדבק מהעבר להווה ובנוסף מצפה מבן הזוג שיאפשר לו ליצור חוויה מתקנת לעברו. כאשר פוטנציאל התיקון אינו מתממש, מתעוררות תחושות קשות המוכרות מהעבר. הן מופיעות בצורת מריבות החוזרות ונשנות בה, הם משחזרים שוב ושוב את הכאב והפצעים אשר טוו ההורים או דמויות משמעותיות מהעבר, עד אשר הזוג מצליח "לתקן" את החוויה הכואבת וליצור חוויה חדשה המאפשרת לשניהם התפתחות ותיקון.
למעשה, במציאת הזוגיות היחיד מאתר את מקור האכזבה שלו, את מה שחסר לו ורוצה לפצות על החסך בילדות. כל אחד מבני הזוג מבקש מהשני לתקן את הפגיעות שעשו לו הוריו, אולם הדברים שבן הזוג השני מבקש השני אינו מסוגל להעניק לו, משום שהוא דומה בתכונות הללו להורים הפוצעים. לכן התיקון נוצר רק אם כל אחד מבני הזוג ייקח אחריות על התיקון שלו ויפתח אותו בעצמו, מכאן ניתן לומר כי האכזבה, לפי אדם פיליפס, מביאה את כל אחד מבני הזוג לגלות איך להתמודד עם המציאות בדרך שונה, באופן בו האכזבה תשמר את התשוקה, החיוניות ותעניק טעם לחיים .הוא מדגיש וטוען שאין סיפוק בלי אכזבה, כי רק מי שיכול לספק אותנו יכול לאכזב.
איך עושים זאת?
ההתאהבות בבן זוג שמתפרצת במלוא עוזה וללא מאמץ מתקיימת לזמן קצר והיא צריכה ללבוש צורה חדשה. על מנת שהאהבה תשרוד לטווח ארוך עלייה להפוך ל"אהבה מודעת", ניתן לומר שעל הזוג ללמוד שכדי להיות נאהבים צריך קודם כל להיות אוהבים. בשלב זה כל אחד מבן הזוג מפתח את היכולת שלו לנתינה כדי לצמוח ולקחת אחריות על התלונות שלו על בן הזוג.
ההתבוננות העמוקה של כל אחד בתלונותיו תביא את היחיד לחוות שוב את ילדותו, לא מתוך ציפייה שהוא יפוצה על ידי השני על הפגיעות ילדותו, אלא יאפשר לעצמו לעבד את האכזבות והפגיעות ולראות מה מסתתר מעבר לתלונה שלו. דרך זו מאפשרת לכל אחד מבני הזוג להתחבר לרגשותיו ולהבין את המשמעות האמיתית של התלונה ולזהות את הרגשות האמיתיים שעומדים מאחוריה. לאחר שלב זה אפשר להביע בקשה מבן הזוג.
על הזוג לדעת שלא ניתן להתעלם מעברם וכי דווקא אותן תכונות שיצרו כאב הן שמשכו אותם זה לזו. דווקא חיבור זה מאפשר לכל אחד מהם להתפתח באופן אישי על ידי כך שהוא יקבל אחריות על התנהגותו וכן יקבל את החלקים בעצמו ובבן הזוג שהוא פחות אוהב. כל אחד מהם יחפש דרך כיצד להפוך את התלונות להצהרות שיאפשרו לצמיחה ולאהבה לפרוח.
ניתן לעשות זאת בארבעה שלבים:
כל אחד מבני הזוג יגלה אחריות על תלונותיו- כל אחד יחווה את רגשותיו וינסה לעבד את הרגשות שעומדים מאחורי התלונה.
יש לראות את התלונה באופן נרחב- מקבל התלונה לא צריך להתייחס לתלונה באופן אישי, אלא יעודד את המתלונן לגלות את רגשותיו.
יש לפתח אמפטיה- יש לנסות שכל אחד מבני הזוג יכנס לנעליו של השני על מנת לפתח נקודת מבט אחרת.
יש להביע את הרצונות- יש להביע באופן מפורש וברור מה הרצון שבן הזוג יעשה.
נקיטת דרך זו תאפשר לכל אחד מבני הזוג לעבד את הפגיעות שלו ולמצוא מקום בטוח בזוגיות שיבטיח לכל אחד מהם צמיחה אישית ועיבוד מחדש של חוויות העבר ופנייה לדרך חדשה טובה ומאירת פנים.
רונית כהן זמורה, M.A, היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.