בשנים האחרונות העיסוק במיניות במגזר הדתי-לאומי הפכה לרווחת. כמו פטריות אחר הגשם. נדמה כאילו המגזר מנסה לפצות על שנים של בצורת, באמצעות עיסוק יתר. וזה לא רק עיסוק היתר שמטריד אותי אלא בעיקר חוסר הזהירות. ולכן אני מאוד משתדלת גם בטיפול וגם בכתיבה להסתמך על מחקר.
הסיבה לכך שאני משתדלת להסתמך על מחקר היא שאני רואה בעיסוק בדיני נפשות. כדי לטפל, לייעץ או לעסוק במיניות איש המקצוע חייב להיות בעל ידע מקיף הן בגוף והן בנפש (ואם מדובר באנשים דתיים- גם בהלכה). אני עוסקת בגוף ומשתדלת להישאר שם, עד כמה שניתן, בתחום המנדט המקצועי שלי – שיקום רצפת אגן בנשים.
התחום של שיקום רצפת האגן הנו תחום רחב שנודע בעיקר סביב טיפול בדליפות שתן וחיזוק שרירי רצפת האגן סביב הריון ולידה. אבל יש תת תחום אחד, ידוע פחות, והיא טיפול בליקויים פיזיים בתפקוד מיני נשי. כשאני מדברת על ליקויים בתפקוד המיני הנשי אני מתייחסת לשלושה ליקויים: העדר\חוסר בחשק המיני, כאב ביחסים וליקוי באורגזמה. החלוקה הזו מופיעה ב-DSM5 - Diagnostic And Statistical Manual Of Mental Disorders, שזהו ספר האבחון של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה. אני לא אלאה אתכם מדוע ליקויים בתפקוד המיני מופיעים באוגדן האבחנות הפסיכיאטריות, אבל יש לכך הסברים היסטוריים מעניינים וגם פוליטיים.
בכל אופן, תחום הליקויים בתפקוד המיני הפך (מבלי שהתכוונתי. אני בכלל רציתי להיות פיזיותרפיסטית בצה"ל...) למוקד של עבודתי המקצועית. זאת ועוד, התווסף לקליניקה גם מחקר שאני עצמי עושה במסגרת לימודי התואר השלישי באוניברסיטת אריאל. נושא המחקר שלי הוא 'תרומתן הייחודית של תפיסות מיניות בקרב נשים דתיות (יהודיות נוצריות ומוסלמיות) להופעת ליקויים בתפקוד המיני'. בקיצר, האם דוסיות סובלות יותר. זהו מחקר מרתק שהוביל אותי להיחשף למגוון עצום של מאמרים ומחקרים מרחבי העולם. מברזיל, ליפן, מסקנדינביה לתימן. ממש סיור מדעי ברחבי העולם, בקרב קהילות דתיות ומסרותיות שונות, בתרבויות שונות, בעמים שונים (את תמצית המחקרים אני מביאה בקבוצה הסגורה שלי בפייסבוק: הווגיניסטית) . היום אני רוצה להציג לכם את אחד מהמחקרים שחידד את ההבנה שלי בעניין ליקויים בתפקוד המיני הנשי.
מדובר במחקר גדול (מטא-אנליזה) שסיכם 605 מאמרים קליניים העוסקים בטיפול בליקויים בתפקוד מיני נשי. המחקר מצא כי נשים שקיבלו טיפול פלצבו - כלומר טופלו בתרופה ללא חומר פעיל- הציגו שיפור של למעלה מ-40% בסימפטומים שלהן (חלק מהמחקרים הציגו אפילו שיפור של למעלה מ-50%). כלומר הנשים השתפרו רק בגלל שחשבו שהן מקבלות תרופה. לעומת זאת אצל גברים, טיפול פלצבו שיפר את התפקוד המיני רק ב-15%. המחקר בעצם הציג פער של למעלה מ-25% באפקט הפלצבו בין גברים לנשים. זהו פער משמעותי שלדעתי צופן בחובו את הסודות של התפקוד המיני הנשי.
החוקרים עצמם מסבירים את הפער בכך שהתפקוד המיני הנשי הוא מורכב יותר ביחס לזה הגברי. הוא מורכב מיותר היבטים פסיכולוגיים, רגשיים ונפשיים. הפרשנות הזו ממשיכה את מגמת האבולוציה במודלים הפיזיים של התפקוד המיני. המודלים הבסיסיים היו פשטניים למדי והלכו והפכו למורכבים יותר ויותר.
ראשוני חוקרי המיניות, מאסטרס וג'ונסון, גיבשו מודל (כמעט) אחיד לנשים ולגברים. ההבדל היחיד שהם מצאו היה היכולת של נשים להיות מולטי-אורגזמיות (הם כנראה לא בדקו גברים שיודעים טנטרה...). בהמשך, חוקרים דוגמת קפלן ובסון הוסיפו ושינו את המודל הנשי והפכו אותו למודל רב ממדי, רווי במרכיבים, בתחנות כניסה ובתחנות יציאה. כיום נפוץ המודל הביופסיכוסוציאלי, שכשמו כן הוא - מורכב.
את המורכבות הזו אני פוגשת כל יום בקליניקה. נשים מכל המינים ומכל הסוגים מגיעות לקליניקה שלי כדי לטפל בעצמן. הנשים הללו סובלות ומחפשות שינוי, מחפשות ריפוי. ברוב הפעמים גם בני הזוג שלהן סובלים ולעיתים המתחים גולשים לכל המשפחה. ולכן מדובר בדיני נפשות. ולא רק של אדם אחד.
אביטל לוזצילום: גור דותן
כמעט תמיד אני מוצאת מרכיבים רגשיים לצד המרכיבים הפיזיים. גוף-נפש, אם תרצו. ואני הרי בגוף עוסקת. ולכן לעיתים אני הפתרון שלהן ולפעמים לא. ולפעמים הן תגענה אלי כתחנה ראשונה במסע, אך לפעמים הן כבר עברו הרבה בדרך. כך או אחרת, אני עושה כמיטב יכולתי לעזור ואם איני יכולה לעזור אז להפנות למי שאולי כן יוכל. כמובן שאני לא החוכמולוגית היחידה שמבינה שנדרש טיפול רב מערכתי בתחום המיני. מרכזים דוגמת "מרכז רותם" ויחידות לטיפול מיני בבתי החולים השונים מציגים בעצם פעילותם את המודל הראוי לטיפול הוליסטי. הבעיה היחידה היא, כמו תמיד- כסף. ככל שאני יודעת המרכזים הללו הם פרטיים והטיפול בהם אינו נכלל בסל השירותים. וזה חבל. אך אל דאגה- יש פתרון.
אני אנצל את הבמה המכובדת הזו כדי לתת לכם טיפ כיצד, לדעתי, כדאי להתחיל לחפש פתרון. ואני מתבססת על המודל הביופסיכוסוציאלי. לפי מודל זה ישנן ארבע קטגוריות של מרכיבים שיכולים לגרום ו\או להשפיע על הופעת ליקויים בתפקוד המיני: ביולוגיים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, סוציאליים ובין-אישיים (טיב המערכת הזוגית). אני תמיד ממליצה להתחיל במרכיבים הביולוגיים. פשוט כי זה יותר קל וגם יותר נכון.
למי שידו משגת, הכי טוב זה לגשת למרכז רב-תחומי. כל היתר יכולים, בעזרת קצת תמרון, להגיע למומחים הנכונים במסגרת סל השירותים של קופות החולים. הדבר הראשון הוא להתחיל בהערכה קלינית אצל רופא מומחה (יש בימינו התמחות בגיניקולוגיה שנקראת: פות ועריה). אם הרופא רואה צורך הוא יפנה אותך לפיזיותרפיה של רצפת האגן. אני והקולגות המופלאות שלי פרושות בכל רחבי הארץ ועובדות עם כל קופות החולים. אם עברתן גם אצל הרופא המומחה וגם אצל פיזיותרפיסטיות רצפת אגן ועדיין הבעיה לא נפתרה, או אז אפשר לעבור הלאה (או במקביל) למרכיבים הבאים. אבל זה, חברים, כבר מעבר לידיעותיי.
אביטל לוז- פיזיותרפיסטית (גם) של רצפת אגן. מתמחה בליקויים פיזיים בתפקוד המיני. בעלת "לוז-מכוני פיזיותרפיה" (בפייסבוק וב-youtube), ומנהלת קבוצת הפייסבוק הסגורה (לנשים בלבד!): הווגיניסטית