"אין לי שום חופש בחופש", הצהיר יואב בעצבות.
"מה?" הרמתי גבה,
"אין לי שום חופש בחופש...", חזר "ובכלל אין לי חופש מאז שהתחתנו".
בעוד אני מנסה להבין את כוונתו, התפרצה רעות לתוך מחשבתי: "איזה חופש? על מה אתה מדבר? ואיזה חופש נראה לך יכול להיות לזוג עם ארבעה ילדים קטנים?! גם לי אין חופש ואני לא מתלוננת כמוך..."
"את מתלוננת ועוד איך, ובעיקר עלי", לא חסך יואב את שבטו: "שחררי קצת, תני לנשום! ועכשיו מתחיל החופש הגדול ואת רוצה להכניס אותי לכלא... לא מוכן יותר!"
רמת הדציבלים בחדר עלתה באופן משמעותי ורעות כבר מזמן האדימה "אני רוצה להכניס אותך לכלא?! אתה יושב ולא עושה דבר שתורם למשפחה שלנו, וכשאני מבקשת ממך להתחיל לזוז אתה מתלונן. אם אני לא הייתי משקיעה כמו משוגעת שום דבר לא היה זז בבית הזה."
"לא צריך לא את ההשקעה שלך ולא את הכלא שלך. תתחילי להירגע כבר", לא ויתר יואב.
הבנתי שאם לא אתערב עכשיו ובמהירות, הטיפול יתפתח למצב של שני פצועים קשה בשדה קרב פעיל ולכן נעמדתי והרמתי את קולי: "אני חושב שהבנתי מה מציק לכם. עכשיו בואו נדבר על זה בצורה מכובדת ומסודרת. האם תהיו מוכנים לשמוע אותי מסביר על הנושא ואחר כך נראה היכן אתם עומדים ביחס אליו? מה דעתכם?"
יואב ורעות הנהנו.
"יופי אז שבו בנחת, קחו נשימה, והקשיבו לי. אומר כמה מילים על נושא המחויבות והחופש בנישואים. נושא זה מעסיק זוגות רבים אם לא את כולם. מאוד טבעי שנושא החופש מתעורר דווקא לקראת חופשת הקיץ בה רוצים לחוש בחופש, למעשה על ידי קשר הנישואים שני אנשים חופשיים הופכים לשני אנשים מחויבים אחד לשני. חלק מהאפשרויות שהיו פתוחות בפני הרווקים סגורות בפני הנשואים (וכמובן שהרבה אפשרויות שפתוחות בפני הנשואים סגורות בפני הרווקים). מחויבות יוצרת הגבלה והגבלה פוגעת בחופש וזה טבעי וברור. למרות זאת, לדעתי בנישואים אנשים אמורים לחוש חופשיים ומאושרים...
כיצד ניתן לחוש חופשיים כאשר בבסיס הקשר ישנה מחויבות שמגבילה את החופש? לדעתי התשובה לשאלה החשובה הזו קשורה להבנה הבסיסית שכל אחד מבני הזוג צריך להפנים: הנישואים נועדו כדי להגדיל, להעצים, להפריח ולרפא אחד את השני ולא כדי לדכא ולהחליש. הנישואים נועדו כדי לומר אחד לשני כן!!! כל אחד מבני הזוג צריך ללמוד איך לתת לבן זוגו מרחב התפתחות מפרגן ולא לקלוט את המרחב הזה כמאיים על הקשר. תחושת החופש שנוצרת בשניים – דווקא מתוך מחויבות, יוצרת יכולת חדשה לבטא את היחודיות של כל אחד מהם בנפרד. יצירה כזו עצמתית וחזקה יותר מחופש כמעט ללא גבולות שקיים בעולם הרווקות.
אז איך עושים את זה בפועל?
1. מסכמים על המטלות החשובות בבית ומחלקים אחריות בצורה הגיונית בוגרת ומכבדת.
2. מתוך הבנה שלכל אחד יש צורך להתפתחות וביטוי אישי שלאו דווקא קשור לזוגיות, מקצים לכל אחד מבני הזוג זמן משלו לפחות פעם בשבוע – לכל ענין שיחפוץ.
3. אומרים לבן הזוג בעיניים אוהבות ומפרגנות 'אני מקדיש לך באהבה ובפרגון את הזמן הזה כדי שתתפתח ותצמח ותרגיש מאושר'
4. עונים לבן הזוג בחזרה: 'תודה שאתה נותן לי את הזמן הזה, אני מאוד מעריך את זה וזה יתן לי כוחות לשוב לקשר הזוגי רענן ןמרוצה'
יואב, אתה מתלונן שאתה מרגיש בכלא, וזה מפני שלא סיכמתם בצורה ברורה את הזמן שאתה יכול לקחת לעצמך בלי הפרעות ובלי מחויבויות.
רעות, את מתלוננת שרק את משקיעה כמו משוגעת וזה מפני שמעולם לא חילקתם ביניכם את התפקידים בצורה הגיונית ומכבדת.
מה דעתכם לנסות את הנוסחה החדשה?"
יואב ורעות ישבו רגועים "בהחלט נתת לנו חומר למחשבה" חייכו אלי.
"אז להתראות וחופש נעים" חייכתי חזרה, "מחכה לשמוע איך היה".
לטורים קודמים
מושון לוינגר, הוא עו"ס קליני, מטפל פרטני וזוגי, מתמחה בטיפול מיני ויועץ לפנויים פנויות.
mooshon.lr@gmail.com