עוד לפני שהדייט התחיל הבחור קרא שיר שכתב לכבודי

מאחר ואני אוהבת לכתוב, לא פעם הציעו לי בחורים על סמך העניין הזה. אנשים שאוהבים לכתוב או כותבים בכל מיני מקומות, אנשים שכתבו ספרים או שיש להם טור קבוע באיזה עיתון. הרבה פעמים זה הפרט היחיד שבאמת גרם לי לרצות להסכים ולהיפגש עם אותו אדם, כי זה תחביב משותף שאפשר לדבר עליו, ואין כמו אדם שכותב כדי להבין לליבו של אדם אחר שכותב גם הוא. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהבחור התעקש שנשלם תמיד חצי חצי - אפילו באגורות

  29/05/23 12:12

זה היה נראה לי קצת אינטימי, אבל מי אני שאחסום יצירתיות מתפרצת

פעם אחת חברה רצתה לשדך ביני ובין בחור אחד, שמסתבר שגם הוא אוהב לכתוב. זה היה בימי הפורומים באינטרנט, לפני שכולם עברו לפייסבוק, והוא היה כותב פעיל באחד הפורומים שבו אנשים נהגו לפרסם יצירות פרי עטם. הפרטים נשמעו לי בסדר, וגם העובדה שהוא כותב כמובן, אז הסכמתי להיפגש איתו. 

נפגשנו באחד הפארקים באזור המרכז. בקושי הספקנו להתיישב על איזה ספסל וכבר הבחור שלף דף מקופל מכיסו ואמר בחיוך שהוא כתב לכבודי שיר. זה היה נראה לי קצת אינטימי מדי לדייט ראשון, בכל זאת כל ההיכרות שלנו עד כה הסתכמה בשיחת טלפון אחת, אבל מי אני שאחסום יצירתיות מתפרצת. אז ישבתי והקשבתי לשיר שהוא כתב. 

בקושי הספקנו להתיישב על איזה ספסל וכבר הבחור שלף דף מקופל מכיסו צילום: shutterstock

אין סיכוי שהוא יכול לדעת את כל הדברים האלו עליי רק מהשיחה היחידה שהייתה לנו

הבחור כתב עליי שלל תשבחות והרעיף עליי מחמאות בחריזה שהייתה דווקא די סבבה. הייתי נבוכה מאוד כי ידעתי שאין סיכוי שהוא יכול לדעת את כל הדברים האלו עליי רק מהשיחה היחידה שהייתה לנו, שבה בעיקר קבענו את הפרטים הטכניים של מקום ושעת המפגש בינינו, וגם אם מישהו אחר סיפר לו זה היה נראה לי קצת מוגזם להפריז בשבחים רק על סמך מידע מגורם שלישי. היה רגע מביך במיוחד שבו הוא השתפך על שערי הבהיר בזמן שהשיער שלי הוא בעצם בצבע חום כהה, כמעט שחור, ושאלתי את עצמי אם הוא ראה תמונה שלי או של מישהו אחרת כשהסכים להיפגש. 

כשהשיר הסתיים החמאתי לו על הכתיבה ועל האומץ ועברנו לדבר על דברים אחרים. כשחזרתי הביתה באותו ערב חשבתי על כך לעומק והחלטתי שאני לא רוצה להמשיך את הקשר הזה, לא בגלל השיר אלא בגלל סיבות נוספות שלא היו מה שאני מחפשת. למחרת דיברתי עם הבחור ונפרדנו לשלום. אבל כאן לא נגמר הסיפור. אחרי שבועיים או שלושה פגשתי חברה, ותוך כדי השיחה איתה התברר שגם היא יצאה עם אותו בחור, כמעט שנה לפניי. "את יודעת", היא צחקה, "בדייט הראשון הוא הוציא דף והקריא לי שיר". "מה? גם לי!", אמרתי, מרגישה קצת פחות מיוחדת פתאום. 

התחלנו להשוות בין השירים שהוא כתב עבור שתינו והתברר לנו שזה היה אותו שיר בדיוק

התחלנו להשוות בין השירים שהוא כתב עבור שתינו, והתברר לנו שזה היה אותו שיר בדיוק. הבחור פשוט כתב שיר אחד מוצלח, כנראה למישהי עם שיער בהיר, והוא עובר מדייט לדייט ומקריא אותו, אולי בתקווה שיום אחד הבחורה שעליה נכתב השיר תשמע אותו ותחליט להתחתן איתו. היה בזה משהו קצת מעורר חמלה בסופו של דבר. 

מכל האירוע הזה למדתי שלא כדאי למחזר מחוות, ושאם אני משקיעה בקשר מסוים לפי איך שהולך לי עם בחור מסוים, אז בקשר הבא, ככל שיגיע, צריך להשקיע בהתאם לבחור החדש ולא לחשוב שכל הבחורים (או הבחורות) הם אותו הדבר, מתרגשים מאותם דברים ונהנים מאותן המחמאות. אני תוהה לעצמי האם הבחור ההוא עדיין מקריא את השיר שלו לכל בחורה שהוא פוגש, או שכבר מצא את האחת שהשיר כבש את ליבה. בינתיים יצא לי מזה סיפור נחמד בשבילכם.