סיפורי דייטים הוא הסכים להמשיך לצאת איתי רק אם אפסיק לשמור נגיעה

מאז שנכנסתי לעול מצוות בגיל שתיים-עשרה, שמרתי נגיעה. זה היה אחד הדברים החשובים שהקפדתי עליהם במהלך גיל ההתבגרות, גם אם לפעמים חיפפתי בדברים אחרים. גם כשהתחלתי לצאת לדייטים היה לי חשוב מאוד לציין את זה בכל פעם שהתחיל קשר חדש, כדי שהדברים יהיו ברורים ועל השולחן. בדרך כלל יצאתי עם בחורים ששידכו לי אנשים שהכירו אישית אותי ואת הבחור, אז זו לא הייתה בעיה, כי הבחור ידע על זה מראש. אבל פעם אחת הייתה שונה. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהבחור הבטיח שלא יסלח לי לעולם אם לא אצא איתו לדייט נוסף

  15/02/23 10:41

גיליתי שאירוע פנויים-פנויות יכול להפוך לחוויה חברתית נחמדה

את הבחור המדובר הכרתי באירוע לפנויים-פנויות. הייתי כבר אחרי כמה שנים טובות בעולם הדייטים, לא כל כך צעירה, ואם בעבר חשבתי שאירועים כאלה מתאימים רק לאנשים בני ארבעים פלוס שעוד לא מצאו בני זוג, עם הזמן הבנתי שזו חוויה חברתית דווקא מאוד נחמדה, ושיש באירועים כאלה אנשים מכל הגילאים ומכל הסוגים, ושזו דרך ממש טובה להכיר אנשים חדשים וליצור קשרים שאולי יכולים להפוך למשהו רציני יותר. אחרי הכל, כל המשתתפים באירועים כאלה הם פנויים לקשר ומעוניינים להתחתן. 

הגעתי לאירוע אחרי שראיתי פרסום בפייסבוק. ניסיתי לשכנע חברה לבוא איתי אבל אף אחת לא הייתה פנויה באותו זמן, אז הלכתי לבד, קצת חוששת וקצת מתרגשת. האירוע כלל ארוחת ערב ומעגל שיח עם מנחה קבוצות, ואחר כך שיחה חופשית והתערבבות בין כולם כדי שיהיה אפשר להכיר בצורה נינוחה יותר. החלק הראשון של האירוע עבר ללא תקלות מיוחדות, הארוחה הייתה טעימה והשיח הקבוצתי מעניין. שמתי עין על כמה בחורים שאמרו דברי טעם במעגל והחלטתי לנסות לדבר עם כמה מהם ולראות לאן זה יכול להוביל. 

גיליתי שאנחנו חושבים בצורה דומה על הדברים החשובים

עם בחור אחד היה לי חיבור מהיר במיוחד. כמה שניות אחרי שניגשתי אליו והצגתי את עצמי בחיוך כבר צחקנו ביחד. מצאנו נושאי שיחה משותפים וגילינו שאנחנו חושבים בצורה דומה על הדברים החשובים בחיים. עד סוף הערב כבר הסתובבנו ביחד והשאר צחקו עלינו שהנה הערב הצליח כי זוג אחד לפחות כבר נוצר.

בסיום הערב החלפנו מספרי טלפון וקבענו שנמשיך לדבר. ובאמת למחרת הבחור התקשר ושאל אם אני מעוניינת להיפגש. כמובן שהייתי מעוניינת. סיכמנו את הפרטים ואני הלכתי כל היום מאושרת, מרגישה שבאמת מצאתי מישהו שיש סיכוי טוב שיהפוך לבעלי בעתיד. 

ביום ובשעה היעודים התייצבתי היכן שקבענו. הבחור הגיע לקראתי מרחוק וחייך כשראה אותי. חייכתי אליו בחזרה וחיכיתי שיתקרב. כשהגיע עד אליי, להפתעתי העצומה, הוא פתח את זרועותיו וחיבק אותי. 
נרתעתי ממנו מיד ודחפתי אותו ממני. "אני שומרת נגיעה," אמרתי, עדיין קצת בהלם. 
הבחור הביט בי בחוסר הבנה. "מה, באמת?" הוא שאל. 
"באמת."

הוא לא רצה לחבק אותי מול כולם

מסתבר שאיכשהו במהלך הערב שבו הסתובבנו ביחד הנושא בכלל לא עלה. הוא לא רצה לחבק אותי או להראות איזושהי מחווה גופנית לפני כל האנשים שהיו שם ולפני שהוא יהיה בטוח שאני בקטע שלו, ואני פשוט שכחתי לציין את זה. ראיתי שהוא לא מנסה לגעת בי אז הנחתי לתומי שגם הוא שומר נגיעה. מסתבר ששנינו טעינו. הבחור היה המום. "תשמעי, לא חשבתי שאת שומרת... האמת שאני לא יוצא בדרך כלל עם בחורות ששומרות נגיעה". 

אמרתי לו שלי זה לא מפריע שהוא לא מקפיד על זה, כל עוד הוא לא מנסה לגעת בי. ושאני מרגישה שהייתה בינינו התאמה ואולי אנחנו יכולים להמשיך לבדוק לאן זה מתפתח גם בלי הצד הפיזי של הקשר. דיברתי בהיגיון והוא הסכים איתי. החלטנו שנמשיך להיפגש. 

הוא כל הזמן התלונן שקשה לו לשמור נגיעה

אבל מאז הנושא של הנגיעה הפך להיות עניין רציני מבחינתו. הוא מצא דרכים לדבר על זה ולהזכיר את זה כל הזמן. בעיקר להתלונן על זה, אם להודות על האמת. הוא חזר ואמר במהלך הפגישות שלנו שקשה לו עם זה, שהוא לא רגיל לקשר כזה, שמבחינתו אי אפשר באמת להתקרב אם לא מוסיפים את הפן הפיזי. ואז בשלב מסוים הוא אמר לי שהוא לא יכול יותר ככה, ושאם אני רוצה להמשיך לצאת איתו אני אהיה חייבת להפסיק לשמור נגיעה ממנו. "אני לא מבקש ממך שתגעי בכולם," הוא אמר. "רק שלא תשמרי נגיעה ממני, זה הכל". 

זה לא היה "זה הכל" בשבילי. מבחינתי זה היה דבר גדול, משהו שתכננתי לשמור רק לאדם שאיתו אתחתן. זו הייתה דילמה רצינית כי ראיתי עתיד אפשרי איתו מצד אחד, אבל מצד שני הרגשתי שזה לא מתאים לי, והלחץ שלו עליי לא היה לי נעים. 

ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות 

אחרי התלבטות ארוכה החלטתי בצער שהעקרונות שלי יותר חשובים לי. הייתי מוכנה להתפשר על הרבה דברים, אבל לא על הנושא הזה. החלטתי להיפרד ממנו, ועם כל כמה שהפרידה הייתה לי קשה, ידעתי שזה היה הדבר הנכון לעשות. כי אדם שבסופו של דבר לא מכבד את הגבולות שלי ואת הדברים שחשובים לי אפילו אם זה קשה לו, יכול להתנהג ככה גם עם גבולות אחרים ועם עקרונות אחרים, ולהפעיל לחץ במקרים שבהם צריך דווקא ללכת צעד אחורה ולהתחשב.

בזוגיות נכונה אין צד אחד שמקבל הכל וצד אחד שמזלזלים ברצונות שלו, אלא צריך להיות שיח הדדי והכרה בקווים האדומים אחד של השני. זה היה שיעור חשוב לחיים שלקחתי איתי גם הלאה – תמיד לראות את הצרכים של הצד השני, להתחשב בהם ולנסות להגיע להסכמה הדדית. בסוף אלו החומרים שמהם בנויה זוגיות מאושרת ויציבה.