דמות האל במקרא - מי הוא באמת?

דמותו של ה', כפי שהיא מצטיירת במקרא, עשויה לגרום אי נוחות לקוראים רבים. בקריאה שטחית מופיע ה' כמלך מהיר חימה, שדורש הערצה ותשבחות מנתיניו, ומעניש אותם על כל חטא קטן. איך אנחנו אמורים להתייחס לדמות שכזו ולתיאורים כאלה?

הרב ד"ר משה רט, אתר "לדעת להאמין"
ג בכסלו התשפ
,
01 בדצמבר, 2019 16:20
שמים

שמיםצילום: shutterstock

דמותו של ה', כפי שהיא מצטיירת במקרא, עשויה לגרום אי נוחות לקוראים רבים. בקריאה שטחית מופיע ה' כמלך מהיר חימה, שדורש הערצה ותשבחות מנתיניו, ומעניש אותם על כל חטא קטן. איך אנחנו אמורים להתייחס לדמות שכזו ולתיאורים כאלה?

נשיב על כך בכמה שלבים.

1. לרדת לרמה של המקבל

ראשית, עלינו לזכור שה' פונה לאדם ומתגלה לו באופן המתאים לכלים של אותו אדם. הסגנון והשפה של התורה נכתבו באופן המתאים לבני ישראל שיצאו ממצרים - עם של עבדים בראשית דרכו, שאך זה עתה השתחרר משעבוד פיזי ומנטלי ממושך, ותפיסת עולמו היא במידה רבה פגאנית ואלילית כמו זו של התרבות בה גדל. כאשר מציג את עצמו ה' בפניהם, עליו לעשות זאת במושגים ובדימויים שהם מסוגלים להבין. אילו היה משה מביא לעם חיבור פילוסופי בסגנון "מורה נבוכים" במקום את ספר התורה, לא היו מן הסתם מסוגלים להבין אותו כלל.

דומה הדבר ליחסים בין אב לבנו: כאשר הבן עוד תינוק או פעוט, צריך האב לצמצם את עצמו הרבה כדי לתקשר איתו. בעיני הפעוט, האב עשוי להיתפס כדמות מאיימת ובלתי מובנת, שכועסת עליו לפעמים ואף מענישה. אבל דימוי זה אינו משקף את האב כפי שהוא, אלא את ראייתו המצומצמת של הפעוט, ואת האופן בו נאלץ האב להנמיך את עצמו לקומתו. פעוט אינו מבין עדיין את העולם, אינו יודע מה טוב ומה רע עבורו ואלו השלכות יש למעשיו, ואינו מסוגל לתפוס רעיונות מופשטים או הסברים מורכבים. לכן צריך האב להיות לפעמים קשוח איתו, לכפות עליו להתנהג כמו שצריך, לדרוש משמעת עיוורת, ולגעור בו ואף להעניש אותו על מעשים שליליים (בעיקר כשהם מזיקים או מסוכנים). כאשר יגדל הבן ילמד להבין את אביו טוב יותר, יתוודע למכלול אישיותו, יזהה בו צדדים עמוקים ומורכבים, וייווכח עד כמה שונה אביו האמיתי מהדמות המאיימת שהצטיירה בדמיונו כשהיה קטן. לא האב הוא שמשתנה, אלא הבן ויכולת התפיסה שלו. האב מתגלה ומציג את עצמו בהתאם לכלים של הבן: עם ילד בן שלוש הדיבור הוא בסגנון "אם לא תסדר את החדר, תקבל עונש", ואילו עם ילד או נער גדול יותר הדיבור הוא אחר לגמרי.

2. דיברה תורה כלשון בני אדם

אחרי שהבנו את הנקודה הקודמת, אפשר להתקדם להבנה הבאה: כל התיאורים של ה' המופיעים בתנ"ך, כגון תיאורי רגשותיו ומחשבותיו, אינם מתארים אותו כפי שהוא, אלא נועדו רק לתת לנו מושג מסוים לגביו - "לשבר את האוזן" האנושית שלנו. כאשר מדובר למשל על זעמו של ה', אין הכוונה שהוא חש התפרצות רגשית של כעס כפי שאנחנו חשים, אלא שהוא הגיב ופעל בצורה הדומה לזו שבני אדם מגיבים בה כשהם כועסים. מה הוא חש בפועל - אין לנו ממש יכולת להבין. אם נחזור לדוגמת הפעוט, הרי אפילו כאשר הוא מבין ש"אבא כועס", הוא אינו מבין באמת את חוויית הכעס הבוגרת שחווה אביו. יתכן שהאב אפילו אינו כועס באמת בתוכו, אלא רק מציג פנים כעוסות לבן כדי לחנך אותו. קל וחומר שאנו איננו מסוגלים להבין מה משמעות הכעס, או רגשות אחרים כלשהם, ביחס לה'. אנחנו יכולים להבין שהוא פעל כאילו הוא כועס, בכך שגער, העניש וכדומה, אבל אין זה מלמד אותנו על אישיותו האמיתית. ההתגלויות נועדו כדי לקרב אותנו אליו, לתת לנו מושג מסוים לגבי האלוהות שנוכל ליצור איתו קשר, אבל תהיה זו טעות לחשוב שאנו מבינים את "הפסיכולוגיה של אלוהים" - ודאי שלא כאשר אנו מדמיינים אותו בצורה אנושית וילדותית.

3. הוא באמת אלוהים

שמעתי פעם מישהו שהתבטא ואמר, שהביקורות כלפי דמותו והתנהגותו של ה' במקרא נובעות מכך שאנשים אינם מבינים שה' לא "משחק את אלוהים" - הוא באמת אלוהים! נסביר את הדברים.

יש תכונות ומעשים מסוימים, שכאשר הם מופיעים אצל בני אדם, אנו מתייחסים אליהם בשלילה, משום שהללו אינם מתאימים להם. כך למשל, מידת הגאווה היא מידה רעה, משום שבאמת אין לאדם במה להתגאות, שהרי הוא מלא פגמים וחסרונות, והמעלות שבו הן קטנות ומעוטות ערך. מי שמתגאה, הריהו כביכול "משחק את אלוהים" בעוד אינו כזה. אבל ה', לעומת זאת, הוא באמת אלוהים - הוא באמת מושלם, נטול פגמים וחסרונות, והמעלות שלו הן אינסופיות. לה' אפוא ראוי להתגאות בשלמותו, ואין בכך כל דבר פסול. רק הסתכלות על ה' כאילו הוא פשוט "בן אדם חזק" (כפי שנתפסו למשל האלים היוונים)  מובילה למחשבה השגויה שהגאווה אצלו היא שלילית. אדם שקורא לכולם להלל ולשבח אותו, הרי הוא מגאלומן המתהדר בכתרים שאינו ראוי להם; אולם כאשר אלוהים קורא לכולם להלל ולשבח אותו, הרי שהדבר מתבקש בהחלט, שכן את מי ראוי להלל אם לא את מקור כל הטוב והשלמות?

סיכום

את תיאורי האל שבמקרא יש להבין מתוך ההנחות הבאות: 1. הדברים נאמרו בשפה ובסגנון המתאימים לבני אותה תקופה, כמו אב המצמצם את עצמו לרמה של בנו הקטן, ואינם משקפים את עצמותו של ה'. 2. תיאורים על רגשותיו ומחשבותיו של ה' נועדו לשבר את האוזן, וגם הם אינם מבטאים את מהותו, ויש לקרוא ולפרש אותם תוך זכירה במי מדובר. 3. תכונות ומעשים מסוימים אמנם אינם ראויים לבני אדם, אך כאשר הם מיוחסים לאל אין בכך כל חיסרון עבורו אלא דווקא מעלה.

המאמר המלא מופיע באתר "לדעת להאמין"

01.12.2019

1. ממש ילדותי (עדנה )

ממש לא משכנע… מתאים לסמינר ערכים או לאתר התוועדות
לא מעמיק ומתאים לילדי חיידר בבני ברק
ספריו ממש לא רציניים ונקראים כמו תעמולה שמזמן חשבנו שתם זמנה בעידן המודרנה
יש הוגי דעות כמו סולובייציק או הרב זקש דומיו שהם הרבה יותר רציניים

דווח על תגובה לא ראויה
01.12.2019

2. כשהאדם מסוגל לשכלל את האלוהים...... (משה אהרון עו"ד)


משה אהרון <hoomoshev@gmail.com‏

בס"ד
במהות שבמהות אלוהים לא באמת צריך תפילות ותשבחות.
וודאי לא "לחם אישה" = קורבנות .
גם אין לו כל סיבה להתגאות על בני האדם
או להכריז על גאוותו ביניהם.
כל מה שהאלוהים מבקש הוא לקיים עולמו בתיקון .
ולהתייחס לצלמו משל הוא האלוהים
המהלך לנגד עינינו עלי אדמות
לכן הבריאה נקראת "עולם".
שבו בכוונת מכוון נעלם האלוהים
להותיר אך את צלמו כנציגו שבמהות..
וכמושא לכל הדברים הטובים.
[ משל תאכיל בני אדם ואל תאכיל את האלוהים באש של קורבנות]
והנה משעמדת הפתיחה היא כאמור .
הרי שאתגר גדול הוטל לפתחו של האדם :
לשכלל באופן מעשי את המהות האלוקית מכלל "אלוהים"
לשם הוויה .......
מהות אלוקית משוכללת וגאולית
ואשר הכי קרובה לאדם .
ודוק לא כפרט אלא ככלל. - כלל האדם
הנה כי כן אתגר האתגרים של האדם הוא
לשכלל באופן מעשי את המהות האלוקית
מ"אלוהים" לכלל שם "הוויה".
ולהמליך בכך את ה' על כלל העולם והאדם
ובכך גם להביא סוף סוף גאולה לעולם .

דווח על תגובה לא ראויה
02.12.2019

3. שמותיו של הקב"ה בתנ"ך (משה אהרון עו"ד)


שמותיו של הקב"ה בת"נך [אלוהים, אל שדי ושם הוויה]
02/12/2019 13:04:25
בס"ד

בהמשך לרשימה קודמת תחת הכותרת : "כשאדם מסוגל לשכלל את האלוהים"

ועל מנת להשלים במשהו את התמונה .להלן עוד מספר מילים על שמותיו של הקב"ה בתנ"ך

ובעיקר על ההיררכיה והזרימה שביניהם .

אם כן שם היסוד הכללי המצביע על חלק סמוי מהטבע הכללי.

לכאורה בלוא זיקה ספצפית מיוחדת לאדם הינו הכינוי : "אלוהים" .

אשר מבטא למעשה את יסוד הבריאה :

כאילו גם הם בני האדם מכח משוואת "צלם אלוהים".

יש להתייחס אליהם כאמור כמייצגים וכמושא של אלוהות .

[בצלמנו ובדמותנו]

רמה כללית זו בכיוון של זיקה יותר קרובה או הדוקה לאדם

הינו כינוי הביניים : "אל שדי"

שמשמעותו יותר קשר וזיקנה של האלוהים לאדם

או לקבוצה של אנשים

לכן גם נעשה בו שימוש יותר על ידי הפרטים : יעקב, איוב ונעמי.

מדובר בהתקשרות מוגבלת בדרך כלל בהוויה זמנית כזו או אחרת

שאיננה הדוקה ופתוחה .

על כל פנים אין כאן הוויה או אינטרקציה של השגחה אלוקית רצופה ומתמדת .

. התקשרות ביניים זו בין האלוהים לאדם אמורה להתקדם ולהשתכלל

למערכת יחסים הדוקה ובלתי פוסקת כאמור.

בדינאמיקה של השגחה מציאותית מתמדת.

מן זיקה הדוקה בין אלוהים לאדם .

משל הקרן שבה או מתקרבת קרוב מאד למקור אורה.

כשכאמור הקב"ה בשם הוויה פועל בעולם בשיא מטרת הבריאה

בכוליות של יחס ואינטרקציה בין אלוהים לאדם

ובהפריסה הרבה יותר רחבה מסתם קבוצה או פרטים..

זו הסיבה שבגאולת מצרים מודיע הקב"ה למשה

כי אל האבות התוודע בקשר יחסי מצומצם ומוגבל

באל שדי.

וכי בשם הוויה לא עשה או הרבה לעשות כן

מה שישתנה שבגאולת מצרים

שהקב"ה ייעשה כן ויגאל

בשם הוויה

כמובן שימות המשיח יתאפיינו באותו האופטימום

של קשר בין אלוהים ואדם

כשה' אחד ושמו אחד

שכל השמות שמותיו כאמור של הקב"ה

שבים ונבלעים בשם הוויה.



משה אהרון

הנותן....

והאומר....

דווח על תגובה לא ראויה
03.12.2019

4. כל המטרה של אלוהים על פי התורה שהאדם יעבוד אותו ויהיה הפראייר של אלהים. (גיא)

אסור ביקורת, אסור לבקר סתירות, אסור לבקר דברי חכמים ורבנים.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

רה"מ נתניהו.  צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90

ברגע האחרון: נתניהו שוקל להצהיר שיוותר על החסינות

קרא עוד