חודש ארגון שבפתח, תחילת שנת הלימודים באולפנות, פוסטים כאלה ואחרים, ריקודי נשים עם ספרי תורה.. כל אלו ועוד מציפים שוב ושוב את נושא הצניעות. בשורות להלן אבקש לשרטט מתווה עקרוני (לענ"ד) לעיסוק בתחום. אתחיל בדרך ובגישה העקרונית ואמשיך בתוכן, ואידך זיל גמור.
- גברים, בבקשה אל תעסקו בענייני צניעות נשים! נכון שתורתנו תורת חיים היא וככזאת חשוב שנושאי התורה יעסקו במכלול אתגרי החיים שסביבנו ויחד עם זאת יש כיום מספיק תלמידות חכמים ונשות חינוך עם ניסיון עשיר (כן! למרות שהתוצאות לא תמיד מידיות) שיכולות לעסוק, ועוסקות, בנושא החשוב הזה. בדיוק כשם שלא נכון שרבניות (חשובות ככל שתהיינה) יעסקו בעניין שמירת הברית ושז"ל, וודאי לא בצורה אינטנסיבית, כך לא הייתי רוצה שגברים יעסקו בתחום המדובר. להזכיר ולתזכר מדי פעם – כן, להגיד אם משהו מפריע – וודאי, אבל את העיסוק והדיון הציבורי בנושא - אנא השאירו לנשים.
- על צניעות מדברים בצניעות.. כך מקובלנו מהרב צבי יהודה זצ"ל. עיסוק בנושא לא צריך להיות פומבי מעל גלי המרשתת, במיוחד לא כשהוא יורד לפרטי פרטים. נכון שמדי פעם עולה סוגיה ציבורית הנוגעת בתחום, ונכון שמדי פעם ראוי להציף את הדברים בפומבי, אך עיקר העיסוק, וודאי הירידה לפרטים – צנוע!! ולכן ראוי שיעשה וידובר בצניעות.
- על צניעות, מדברים (!!) פעמים רבות יש נטייה להימנע מעיסוק בנושא. תחושה שהנושא רגיש וכאוב מדי, פחד להזיק ולהרחיק חלילה ועוד ועוד, כל אלו גורמים לרתיעה והימנעות מעיסוק בתחום. צריך לדבר על צניעות במסגרות מתאימות, בשיעורים רלוונטיים, בשיחות אחד על אחד, בקומה זקופה ובאמירה בהירה, צריך לוודא שהדברים נאמרים במקום בו הם נשמעים אך הכלל צריך להיות לא להירתע וודאי "שלא יבוש מפני המלעיגים עליו..."
- צניעות היא לא בעיה אלא אתגר. אתגר של דור ואתגר גדול. לא נפתור את "בעיית הצניעות" כיוון שאין בעיה כזאת. בדיוק כשאם שאין "בעיית תפילה" ותפילה היא אחד מאתגרי חייו של יהודי, כך גם אין "בעיית צניעות" אלא צניעות היא אתגר לא פשוט בחייה של (כמעט) כל אשה. הצורך להראות, ולהראות טוב, הוא צורך אנושי, בריא ונורמלי; החובה להצניע, לתחם את המראה הזה ולשמר אותו למקומות ולמסגרות הראויות – היא האתגר. בעיה – צריך לפתור, באתגר – צריך להתקדם.. וזו משימתנו.
- במיוחד כיום. האתגר הזה מאתגר במיוחד כיום, בדור שמקובלנו כי הוא בחינת עקבתא דמשיחא, דור שבו "חוצפא יסגא", דור פוסטמודרני בו שולט הרצון לפרוץ גדרי עולם, לא להיכנע למוסכמות אלא לפרוץ את כל הגבולות והכללים.. כל אלו מאתגרים במיוחד את נושא הצניעות, ולא רק של הדתיים. התחושה שלאנשים "נעלמה הבושה" ואנו מוקפים במציאות בה אין הבדל בין הלבוש בחוף ים ללבוש במרחב ציבורי מהוגן, הפרסומות שמקיפות אותנו מכל עבר.. "גדור פרצי בבן פרצי" הבשורה הטובה היא שפריצתו של הדור עשויה להיות גם מפתח לגאולתו. מלך המשיח עצמו קרוי "בן פרצי", וכנראה שגם הוא יאלץ לפרוץ את כל הגדרות על מנת לגדור את פרצותיו של הדור הזה ולגאול את ישראל.
- אסור לתת לנושא הצניעות להשתלט על העולם הדתי שלנו. הוא חשוב, מאוד, אבל הוא לא הכל. בשונה מהכותרת דנן, אפשר לדון אם צניעות היא חלק מעשרת הדיברות (תחת ענייני עריות למיניהם) או לא, אך וודאי שהיא לא כולם.. העולם הדתי – האמוני מורכב ועשיר ומלא מרחבים של עבודת האלוקים, אין ולא יהיה "דתומטר" היכול לקבוע מי יותר צדיק/ראוי/דתי ממי. אנו מחויבים באופן מלא לתרי"ג מצוות, אך לכל אחד מסלול חייו ואתגריו שלו בעבודת ה'. שמעתי מספר פעמים ממו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א שאסור לתת לענייני הצניעות למיניהם (כולל שמירת הברית, פורנוגרפיה, פריצות בעריות וכו וכו) להשתלט על העולם הדתי והאמוני שלנו. בשל היותו של הנושא מאתגר כל כך, אם נעמיד עליו את כל העולם הדתי – בפרט של ילדינו ותלמידנו, אנו עשויים לקרוס חלילה..
- ליופי יש ערך. היהדות מעולם לא התנגדה ליופי. המקדש היה "משוש תבל" ורק לפני ימים ספורים בעיצומו של היום הקדוש שרנו על דמותו מלאת ההוד והיופי של הכהן הגדול; גם הרחבת הדעת תלויה ביופי: "אשה נאה דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם"; הלכה פשוטה היא שמשמחים את האשה לקראת החג בתכשיטים נאים (ואפשר גם מתנות נוספות אם חשקה נפשה דווקא בהם...) בכוחו של היופי להרחיב את הנפש ולאפשר בין השאר קליטה של חוויה רוחנית, וכל זאת מעבר לעובדה הפשוטה כי דימוי גוף, כלומר תחושתו הטובה של האדם ביחס לגופו, היא חלק משמעותי מדימוי עצמי בריא ושלם שהוא אבן יסוד בזהותו של האדם. מיותר לציין כי עקרונות הצניעות חלים גם ביחס לנושא זה ושימוש ביופי באופן פרובקטיבי ובוטה – יהיה אסור, אך אין בכך כדי לצמצם את ערכו.
- צניעות אינה רק בגדים. צניעות היא קודם כל תכונת נפש שתלויה לא מעט בתרבות סביב. מעבר לעקרונות הבסיס המפורשים בחז"ל, כללי הצניעות תלויים הרבה מאוד בהקשר תרבותי וחברתי. מה שיהיה צנוע וראוי בחברה מסוימת (נזם באף, מספר חורים באוזניים, סנדלים ללא גרביים וכו') יכול להיות פרובקטיבי ו"לא צנוע" במקומות אחרים. עיקרון זה הוא חלק אינהרנטי מהצניעות שהיא בראש ובראשונה תכונת נפש שמגמתה להצניע, קרי לאזן בין החוץ לפנים; בין החלק הגלוי לעולם כולו לבין המוצנע-הנסתר והפנימי. מעבר לכך יש בה, בצניעות, אמירה ברורה שמגמתי כאדם אינה להביא לידי ביטוי רק את "איך שאני נראה/ית" אלא את העולם הפנימי בחינת "האדם" שבי על ייחודו.
- דיוק בהלכה. ההלכה היא אחד מהכוחות העמוקים והחזקים ביותר השומרים עלינו כפרט וככלל - כוחה ביצירת האיזונים הנכונים על מנת לשמור על כל עולם הערכים המדובר: בין יופי להחצנה, בין נשיות למיניות, בין חיצוניות לפנימיות, בין גילוי לבין מרחב אינטימי מוצנע; "תפקיד הצניעות איננו להלביש את האשה בלבוש שק ולשבור את צורתה הנשית, תפקידה אמנם לאפק את הנשיות, אך בכך להעצים אותה ולשדרה. כאן נמצא התפקיד העדין של ההלכה, הצורך באיזון... בין שני הצדדים: בין איפוק להעצמה." ('נהלך ברג"ש', עמ' 270). אמנם לא תמיד יש חפיפה בין צניעות אמיתית לבין כללי הצניעות ההלכתיים, אך התבוננות עומק בהלכה הפסוקה ואמון מלא בכוחה יכול לקדם אותנו לא מעט בדרך לעולם צנוע ומאוזן יותר. מאידך תוספת של חומרות שאינם בבסיס ההלכה עלולה חלילה להרחיק אותנו מכל עולם הערכים שצוין לעיל.
- העמקת העולם הרוחני הפנימי. מעבר לחשיבותה וערכה העצמי הצניעות משקפת פעמים רבות (אם כי לא תמיד) עולם פנימי-רוחני רחב הרבה יותר. אם אצל גברים המקום הרוחני של האדם יכול לבוא לידי ביטוי בהקפדה בתפילה, בקביעת עיתים לתורה וכד', וירידה רוחנית לעומת זאת תבוא לידי ביטוי בפגיעה באלו, אצל נשים פעמים רבות שקיעה או יובש רוחני עשויים לבוא לידי ביטוי בהקפדה פחותה בצניעות. הכלל המנחה הוא כי לא ניתן לעמוד במקום מבחינה רוחנית, או שיש התקדמות רוחנית – או שיש נסיגה. עולם רוחני צריך לבנות, להתמיד ולעמול בו. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" - יראת שמים תלויה בבחירתו של האדם והבחירה הזאת היא יומיומית, שעה שעה ורגע רגע. העמקת והרחבת העולם האמוני-הפנימי עשויה לתרום את תרומתה גם לתכונת הצניעות אבל בראש ובראשונה לקדם את האדם - איש כאשה להיות עובד ה' שלם יותר ומכך בעז"ה יבנו כוחות הנפש כולם.
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, רבנית אולפנת אמית להב"ה, מרצה במכללת אורות