הקורונה ממשיכה לשבש את חיינו ללא הפוגה, ואנחנו נדרשים לחזור ולאלתר אל מציאות חיים, שהפער בין מה שהורגלנו לבין המציאות הולך וגדל בכל שעה.
לקראת יום פטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שחל בג' באלול, עולה השאלה כיצד היה מתנהל הרב כיום בתוך המציאות הלא ברורה? האם גם כאן איש האורות היה מבקש לראות את הטוב בתוך המציאות החדשה, או שבשיעורי ה-ZOOM שהיה מעביר דווקא היה מעורר את הציבור לחשבון נפש נוקב, כיחידים וכחברה, לאור הצרה הגדולה שהתרגשה על חיי האנושות כולה.
מרגש: צפו בתיעוד וידאו נדיר של הרב קוק
הרב קוק טעם את טעמה של המלחמה, לאחר התלבטות קשה החליט הרב לצאת מהארץ על מנת להשתתף בכינוס של אגודת ישראל באירופה, שם תפסה אותו מלחמת העולם הראשונה. הכינוס בכלל לא התקיים (אפילו לא בקפסולות קטנות...) והרב נתקע באירופה לתקופה. ושם יושב הרב במקלט בלונדון המופצצת וכותב לנו עקרונות, כיצד ניתן להתייחס לתקופה כל כך לא ברורה - "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח משיח".
כך כותב הרב קוק כאשר פגזים נוחתים על ראשו וכמעט שמוחקים את לונדון. על איזה כוחות מדובר? מצב של מלחמה זה מצב לא נעים, אבל מתוך המציאות הלא נעימה צומחת בשורה טובה, דווקא המצב הקשה לא מאפשר לנו להישאר בחיי השגרה, מתוך מציאות הסיבוך והצרה חייבים להתעורר כוחות חדשים, כוחות שעד עכשיו אולי לא היה בהם צורך ויכולנו להסתדר בלעדיהם, כעת חייבים לפועל בעוצמה.
הקורונה עושה נזקים אדירים, אבל באותה נשימה גם לא מאפשרת לנו להישאר במקום ודורשת תזוזה. כבר לא ניתן לעשות העתק הדבק מתוכנית הלימודים של שנה שעברה, חייבים לעצור לחשוב ולהתחדש, וזו כבר ממש גאולה.
בתפילה אנו אומרים "בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות". בעל המלחמות הוא זה שמצמיח את הישועות, מתוך השיבוש של חיי השגרה אנו מגלים כישורים חדשים שעד עכשיו התחבאו בפינה.
"המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם" – אל מול מצב של הגבלה, אתה נדרש לדייק לעצמך לגבי כל תחום מה המטרה, אין ספק שחתונה קטנה זה מתסכל, לא משנה כמה נציג את זה כבשורה החדשה, אבל בזכות זה הולך ומתברר הערך האמתי של חתונה, ושעיקר הסיפור זה המשפחה הקרובה ולא החבר'ה מהשרות או מהיחידה.
זכינו לחיות בחברת שפע, יש מבחר של הכול מהכול. ודווקא המלחמה החזירה לעולמנו את השאלה הכול כך חשובה "האם זה חיוני?" ולפתע כל דבר הולך ומקבל את ערכו האמתי.
כאשר פרצה הקורונה לחיינו היינו בחג הפורים, מי בכלל דמיין שנשאר באותו מצב גם ביום הכיפורים?
אבל אולי המפגש בין הקורונה לבין ימי הרחמים והסליחות יחזיר אותנו לדברי הרב ב"אורות התשובה" שם מודגש שהסיפור של התשובה זה להזכיר: "שאין העולם עומד על מצב אחד כי אם הולך ומתפתח". להאמין בתשובה זה להאמין בחיים של התחדשות ותנועה, חיים של תיקון וצמיחה, כמובן אנו רוצים להגיע לשם מתוך טוב בריאות ושמחה, אבל לפעמים אנו מקבלים זרז חיצוני בצורה של קורונה, שדוחק לפינה, זועק לעברנו "גדל", ומעורר את "התשובה המתמדת של הנשמה".
הרב אמיר סנדלר הוא ראש אולפנת בני עקיבא הדר גנים בפתח תקווה