שאלה: האם מותר לאכול לחם שנאפה ע"י נוכרי, כאשר כל מרכיבי הלחם כשרים?
תשובה: בחו"ל התירו, בשעת הדחק, לקנות לחם שאפה נוכרי אם כל מרכיבי הלחם כשרים ואין בהם חשש איסור. כל זאת מלחם שנאפה במאפיה ולא בבית פרטי של נוכרי. בישראל לא התירו לחם של נוכרי.
אם היהודי מדליק את האש, ואין בלחם מרכיבים שאינם כשרים , הלחם שאפה והכין הנוכרי מותר, גם בישראל.
הרחבה ומקורות
הלחם הנו מרכיב מרכזי בסעודתו של האדם. לכן, אסרו חכמים לאכול פת נוכרים, כדי שלא ישתתף היהודי בסעודותיהם של נוכרים, דבר שעלול להביא בעקיפין לנישואי תערובת.
יש להדגיש כי באיסור "פת נכרים" מדובר על לחם שאין בו בעיית כשרות כלשהי, כלומר שכל מרכיבי המזון שבו הם כשרים, והבעיה היחידה היא עצם העובדה שהוא נאפה בידי נוכרי. לעומת זאת, אם בלחם ישנם מרכיבי מזון שאינם כשרים, הוא כמובן אסור מצד עצמו, ללא תלות בדין זה, אף אם הוא נאפה בידי יהודי.
בתחילה התכוונו חכמים לאסור את הלחם שנאפה בידי נכרים על כל סוגיו, אך הם ראו שאיסור רחב שכזה יהיה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, כי הלחם הוא כאמור מזונו הבסיסי של האדם, והרי ישנם מקומות בהם הלחם היחידי הזמין בשוק הוא לחם נוכרי, ובמקומות כאלה כמעט שלא ניתן להסתדר בלעדיו. לכן הבדילו חכמים בין לחם מסחרי, שנאפה על ידי אופה נוכרי ("נחתום") על מנת למוכרו לציבור, לבין לחם פרטי שנאפה על ידי בעלי בתים (ובעלות בתים) נכרים עבור משפחתם. כשמדובר באכילת לחם פרטי של נוכרי, ישנו פוטנציאל קירבה גדול יותר בינו לבין היהודי, לעומת לחם של מאפייה המשווק לכלל הציבור, ובאפייתו אין כל קשר אישי בין האופה לבין לקוח מסוים כלשהו. לכן אסרו חכמים דווקא לחם פרטי (של "בעל הבית"), והתירו לחם מסחרי של מאפיה במקום שלא ניתן להשיג לחם אחר. (עבודה זרה ל"ה ע"ב; שלחן ערוך יורה דעה סימן קי"ב סעיפים א' ב')
בפועל, מטבע הדברים, ההיתקלות ב"פת נכרים" האסורה באכילה (כפי שנתבאר) נפוצה בעיקר בקהילות יהודיות לא גדולות בחו"ל, בהן אין מאפיה של יהודי, והאפשרות היחידה לאכול לחם מבלי לאפותו בבית בכל פעם, היא לקנות פת נוכרי ממאפייה מקומית.
בעיות כשרות בלחם מחו"ל
ישנם בחו"ל סוגים רבים של לחמים שאינם כשרים כלל, אם מפני שתבניות האפייה נמשחות בשומן מן החי (שהוא כמובן אינו כשר), ואם מפני שבהכנת הבצק נעשה שימוש במרכיבי מזון שאינם כשרים, או לחילופין מפני הימצאותם של חרקים בקמח, ועוד. לכן, צריך לדעת שלא כל לחם של מאפייה בחו"ל הוא בגדר "פת נוכרי" כשר, אלא אדרבא, רוב הלחם הנמכר בחו"ל אינו כשר כלל ואסור לאוכלו בכל מצב.
כמו בכל תחומי הכשרות, כך גם לגבי כשרות הלחם, לא ניתן לסמוך על סוכני הנסיעות או כל אדם שאינו רב מוסמך, אלא יש לקבל פסיקה הלכתית ברורה של רב המכיר את המצב במקום המדובר.
אם יהודי הדליק את האש בתנור האפייה, הלחם שייאפה בו אינו מוגדר כ"פת נוכרי", אף אם הנוכרי הוא שהכין את הבצק והניח את הלחם בתנור, כי הדבר יהווה הכר שעלינו להתרחק מהנוכרים. (שולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ב סעיף ט')
במדינת ישראל, שבה יש לחם ישראל בשפע, ב"ה, אין סיבה לסמוך על היתר לחם נוכרי של מאפייה, ואכן לפי הוראות הרבנות הראשית לישראל לא ניתן להעניק הכשר ללחם נוכרי מיובא, אף אם יש לו הכשר בחו"ל. בפועל, בעיית פת נכרים מצויה בארץ בעיקר בבתי מאפה שבהם חלק מהעובדים הם נכרים. הפתרון לבעיה הוא שיהודי ידליק את התנור בכל בוקר, או לחילופין שהאש (החשמלית) תידלק באופן אוטומטי על ידי שעון.
ישראלי המבקר בחו"ל – כיצד ינהג
כאמור, יהודים המתגוררים בחו"ל בקהילות קטנות, רשאים לסמוך על היתר פת נוכרי של מאפיות מסחריות. אולם בארץ ישראל – או בקהילות יהודיות גדולות שבהן יש פת ישראל בשפע – לא ניתן לסמוך על ההיתר הזה. כשמדובר במצב ביניים, של ישראלי הנמצא בחו"ל לזמן קצר לרגל עסקיו, ישנה מחלוקת: האם מותר לו לסמוך על ההיתר ולאכול פת נוכרי עם הכשר כדרכם של תושבי חו"ל, או שאסור לו לעשות זאת מכיוון שבמקומו הקבוע נוהגים בכך איסור, והימצאותו בחו"ל לימים ספורים אינה מאפשרת להגדירו כתושב מקום חדש, מה גם שביכולתו להצטייד בלחם מישראל ולהקפיאו בבית המלון (וכדומה).
בשעת הדחק יש לסמוך על דעת המתירים.
הכותב הוא משה ביגל, הרב המקומי מיתר.