בדורות האחרונים אנו עדים לתופעה מרנינה: פריחה מחודשת של לימוד התנ"ך בחלקים רחבים בעם ישראל בכלל, ובתוך בתי המדרש בציבור הדתי-לאומי בפרט. לאחר מאות שנים שבהן לימוד תנ"ך לא תפס חלק משמעותי מתכנית הלימודים של המסגרות הישיבתיות והחינוכיות השונות, כיום הוא הפך להיות חלק בלתי-נפרד מהן. החזרה ללימוד תנ"ך כללה בראש ובראשונה עיסוק ברובד הפשט, והביאה לחשיפת רבדים עמוקים ומרתקים של המקרא. תהליך זה נקשר, כמובן, גם לשיבת עם ישראל לארצו, ועל כן התרחב גם העיסוק בצדדים הראליים של התנ"ך, תוך הליכה בשבילי הארץ והיכרות עם השרידים הארכיאולוגיים מן העבר.
אולם, החזרה ללימוד מעמיק של פשוטו של מקרא תבעה מן הלומדים התמודדות הן עם השאלות המורכבות העולות מלימוד הפשט כשלעצמו הן עם השאלות שהתעוררו ביחס למתודות מחקריות שהתחדשו ולממצאים שונים שהתגלו במאות השנים האחרונות. זה כמאתיים שנה שחקר המקרא המודרני מעלה תפיסות שונות שאינן עולות בקנה אחד עם התפיסה המסורתית של התנ"ך בעם ישראל. חוקרי המקרא לדורותיהם, שלא היו מחויבים לתפיסה דתית, הניחו כי המקרא הוא מסמך אנושי, שאין לו באמת מקור אלוהי או נבואי. ההנחה הבסיסית הזו עוגנה באופנים שונים, כגון: ניתוח ספרותי של הכתוב, הממצא הארכיאולוגי והידע ההולך ומתרחב על הריאליה של המזרח הקדום. על אף שתפיסות המחקר קשורות בצורה משמעותית לנקודת המוצא החילונית - ובשלבים מסוימים אפילו האנטישמית - של החוקרים, הרי שהשאלות והבעיות ששימשו כחומר הגלם של החוקרים אכן דרשו התייחסות מחודשת.
שאלות אלו לא העסיקו בעבר את מרבית העולם הדתי, בין משום שלא עסקו בלימוד תנ"ך על פי פשוטו ובין משום מקורן הנוכרי, שאיפשר את פטירתן בלא-כלום. אולם, בדור האחרון חלו שינויים משמעותיים בתחום זה. מצד אחד, העמקת הלימוד בפשוטו של מקרא בתוככי עולם התורה הציפה את השאלות מאליהן וחייבה תשובות מעמיקות יותר, ומצד שני, עולם המחקר השתנה, וחוקרים רבים בארץ ובעולם, ובהם גם חוקרים יהודים ודתיים, עוסקים בתנ"ך מתוך אימוץ דרך חשיבה מדעית, דוגמת זו הנהוגה בכל תחומי המדע בעולמנו. גם החשיפה לעולם חקר המקרא הלכה והתרחבה, הן באופן מקצועי - במסגרות אקדמיות שונות, הן בגלל המהפכה התקשורתית, המנגישה מידע רב בכל תחום רלוונטי.
שינויים אלו תבעו עיסוק מעמיק יותר בהנחות היסוד של עולם המחקר, ורבנים ואנשי הגות ורוח נענו לאתגר זה. את דרכם של המעטים שהתמודדו עם ביקורת המקרא בגרמניה של המאה ה-19, דוגמת רד"צ הופמן ורש"ר הירש, המשיכו בדור האחרון בארץ ישראל תלמידי חכמים כגון הרב מרדכי ברויאר והרב יואל בן נון. במסגרת תהליך זה התברר, שניתן ליישב בין כמה מהנחות היסוד של עולם המחקר ובין תפיסת עולם דתית. רבים מן ההבדלים המהותיים שבין שני העולמות אינם נובעים מאיסוף הנתונים ומן השימוש במתודות מחקריות, אלא מהנחות המוצא ומן הפרשנות הניתנת לעובדות אלו. כמו כן, התגלה שחלק מן השאלות שמקובל לייחסן למחקר המקרא העסיקו כבר את חכמי ימי הביניים, שלא פעם נתנו להן תשובות מפתיעות, אשר לעתים לא זכו לחשיפה ראויה, עקב העניין המועט שגילו דורות רבים בשאלות העולות מעומק פשוטו של מקרא.
חקר המקרא הוביל אפוא גם לתופעות חיוביות, ודרכו התגלו פנים חדשות, מאירות ומזהירות, של תורת ישראל. גישה זו יסודה בדבריו הידועים של הראי"ה קוק:
ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואחר כך, כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא ביטחון להילחם עליה גם כן.
מטרתו של חיבור זה היא לסכם את הגישה המיוחדת שהתהוותה בדור האחרון בקרב לומדי התנ"ך, שיד להם הן בלימוד התנ"ך מתוך אמונה מעמיקה ורצינית הן במתודות הנהוגות בחקר המקרא. מענה מסוג זה לאתגר רוחני ופרשני זה, בכתב ובעל פה, החל להיווצר בישיבת הר עציון ובמכללת הרצוג הסמוכה לה - מוסדות שהפכו בדור האחרון להיות מרכז עולמי שאין דומה לו ללימוד התנ"ך. עיקרה של גישה החדשה הוא האמונה העמוקה בקדושתם של ספרי המקרא ובמקורם האלוהי, לצד ההנחה שהתגליות החדשות של עולם המחקר אינן מחייבות לא את דחייתן ואף לא את אימוצן המלא. הגישה החדשה תובעת מן הלומד להבחין היטב בין עובדות, כלים והשערות. אל לו ללומד לדחות עובדות אמִתיות התובעות הסבר או כלי ניתוח משוכללים שנתגלו בדורות האחרונים, מתוך קנאות לדרכי הלימוד בעבר, אך גם אל לו לאמץ בפזיזות את הנחות המוצא, את ההשערות ואת המסקנות הנגזרות מהן.
חשוב להדגיש, שספר זה לא נכתב ביסודו רק כדי לשמש כלי במאבק עם עולם המחקר, בבחינת 'דע מה שתשיב לאפיקורוס', אלא בבחינת 'דע מה שתשיב לעצמך'. על האדם המאמין מוטלת בראש ובראשונה החובה לבסס את אמונתו על האמת הפנימית שלו, ואם הוא חש שנקודות מסוימות מקשות על אמונתו, עליו לבחון דרכים כיצד ניתן לשלב אותן עם עולם האמונה שלו. האתגר שעולם המחקר הניח לפתחנו, איננו רק אִיום, אלא גם אמצעי להבנה עמוקה יותר של דבר ה' המתגלה במקרא.
עם זאת, יש כמובן חשיבות בהעלאת הדברים גם בפן הציבורי-חינוכי. בשנים האחרונות אני נתקל באופן אישי במצוקתם של יותר ויותר בוגרים ובוגרות של מערכת החינוך הדתית, בעיקר כאלו שהגיעו ללמוד במוסדות אקדמיים ואגב כך נחשפו גם למחקר המקרא. חשיפה זו מעוררת אצלם לעתים שאלות שהם חשים שאין להם מענה, ולעתים אף תדהמה מהקעקוע של כל צורת החשיבה שעליהם גדלו. לא פעם מביעים הבוגרים והבוגרות כעס על מערכת החינוך הדתית לשלביה השונים, שכלל לא הכינה אותם להתמודדות זו. לא ניתן לכחד שבביקורת זו יש שמץ של אמת. אני מאמין שנכון וראוי בשלב מסוים לחשוף את תלמידינו לשאלות היסוד, לבעיות ולפתרונות השונים המוצעים להן. השאלות השונות יובילו אותם להבנה מעמיקה ואמתית יותר של התורה מצד עצמה; במקביל, הן יסייעו להם לבסס עולם מחשבתי איתן, שאינו מבוסס על הסתרה, ומאפשר ללומדיו לגבש לעצמם נתיב בתוכו.
מובן מאליו, שהחומר העוסק בשאלות אלו הוא רב ועצום, ושלא ניתן במסגרת זו להתייחס לכל הפרטים וההיבטים של כל נושא, אלא רק לנקודות המרכזיות שבו. כמו כן יש לציין, שרובו הגדול של הספר איננו בגדר חידוש, והגישות הבסיסיות נאמרו זה מכבר על ידי חכמים והוגי דעות, בכתב ובעל פה. אם יש בספר חידוש הרי הוא בעיקרו באיסוף הנושאים השונים העומדים על הפרק לקובץ אחד, שמטרתו לסכם בקצרה את השאלות ואת דרכי ההתייחסות אליהן, על פי האסכולה שתוארה לעיל.
הספר נקרא 'עד היום הזה' בשל מספר סיבות. ראשית, ביטוי תנכ"י מוכר זה מבטא את התייחסותו של הכתוב כאילו הוא פונה באופן ישיר אל הקורא בכל זמן ובכל מקום. דומני, שאין קולע ממנו לביטוי הרלוונטיות של התנ"ך כולו, לכל הדורות ולכל הזמנים. אין שום ספר בהיסטוריה העולמית שהסעיר את לבבות קוראיו ולומדיו במשך כל כך הרבה דורות, שזכה לכל כך הרבה פרשנויות, ושהעניק מחוכמתו, חינו ועצמתו לכל דור ולכל תקופה, עד היום הזה. אולם, ביטוי זה מהווה גם מקור חשוב לדיונים על היחס שבין התרחשות סיפורי המקרא ובין זמן העלתם על הכתב, בשל פרק הזמן הממושך שחלף לעתים בין השניים, כפי שעולה מפשוטו של הביטוי (עמדנו על כך בהרחבה בפרק השני בספר). ולבסוף, גם השאלות הנידונות בספר זה הן שאלות המלוות ביסודן את התנ"ך מאז כתיבתו ועד היום הזה. אם אזכה והספר יסייע להגדלת אהבת לימוד התנ"ך גם ביום הזה, והיה זה שכרי.
”עד היום הזה - שאלות יסוד בלימוד תנ“ך“ - הרב אמנון בזק בהוצאת ”ידיעות ספרים“