בשלהי שנת השמיטה הקודמת הבטחתי לעצמי ולחבריי - לא עוד שנת שמיטה כמו זו שעברנו.
שנת השמיטה, שלפי התיאורים בתלמוד הייתה מהפכה בחיים החקלאיים, הכלכליים והרוחניים בתקופת הבית השני; שמהווה את היהלום שבכתר מבין המצוות התלויות בארץ; שלגביה קובעת התורה שהיא היא המכריעה במשולש של הבורא, העם והארץ; שבמשך הדורות הייתה, יחד עם מצוות אחרות התלויות בארץ, הנושא המרכזי שאליו התייחסו גדולי ההוגים והפוסקים בקביעת יחסם לאפשרות של חזרת העם לארצו מהניכר. אותה שנת שמיטה, הפכה לדאבוני עם שובנו לציון לנטולת כל משמעות רוחנית-ערכית עבור הגדול של האוכלוסייה. החיבור, היופי וההתלהבות שאפיינו את העיסוק במצווה כשהיינו בגלות הפכו בארץ לעניין מפורר ומפריד, לגורם לבירוקרטיה הלכתית-כלכלית ותו לא, גם כלפי אותם אלו שהקפידו לקיימה במטבחים ובגנים הפרטיים.
לפני שלוש שנים, כשיזמנו את הרעיון של שמיטה ישראלית, שאלנו את עצמנו שלוש שאלות עקרוניות:
1. האם השמיטה יכולה להיות גורם מאחד, ולא מפורר, של כל חלקי העם שלנו - חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים?
2. האם אפשר לחדש את השמיטה בחברה אורבאנית שפחות משני אחוזים ממנה עוסקים בחקלאות?
3. האם השמיטה תוכל לחזור לצקת תוכן משמעותי לחיינו ולחולל חידוש רוחני וערכי שישפיע על העם והארץ?
ההתגייסות והעוצמות שהרגשנו מאנשים פרטיים, מארגונים חברתיים, מגופים כלכליים וממשרדי ממשלה שהתגייסו לעניין, הובילה אותי להאמין שהתשובה לשלוש השאלות הללו היא - כן. ההתלהבות שאני רואה בעיניים של כל מי שנחשף לרעיון "שמיטה ישראלית" וההבנה כי השמיטה נוגעת לערכי יסוד של חיינו בארצנו, נוטעת בי תקווה שנוכל להחזיר את הלב הפועם של חיינו הלאומיים בארץ.
החלום הגדול שלי הוא שכבר בשנת השמיטה הקרובה נתחיל לזעזע את המערכת מן היסוד, ניצור איזונים חדשים בחיינו. נבטל, ולו חלקית, לשנה אחת, את קללת "בזיעת אפך תאכל לחם", וניצור פיסת גן עדן בשביל עשרות אלפי משפחות השקועות בחובות, או השרויות במרוץ החיים המטורף, מבלי יכולת להאט את הקצב. אולי נצליח גם להוכיח שלא צריך לקבל את חוסר השוויון, ההולך ומתרחב לממדים מפלצתיים, כאקסיומה.
לקרקע בשנת השמיטה אין בעלים, באופן דומה גם השמיטה הישראלית אינה שייכת לאיש. רבים וטובים כבר הרימו את המושכות, רעיונות ומיזמים מתחילים לקרום עור וגידים. בהינתן התקציבים המתאימים נוכל לעשות כאן שינוי אמתי.
שמיטה ישראלית הינה יוזמה אזרחית רחבת היקף, הכוללת ארגונים, עסקים ומוסדות ציבור. מטרתה להחזיר את השמיטה ללוח השנה של כולנו במדינת ישראל, כשנה של התבוננות עצמית, למידה, ערבות הדדית ואחריות סביבתית. מייסד היוזמה הוא הרב מיכאל מלכיאור, נשיא טבע עברי ופעיל חברתי. את היוזמה מרכזת עינט קרמר, מנהלת טבע עברי, בשיתוף עם מגוון מנהלי ונציגי ארגונים שהשמיטה בליבם והרצון לשינוי בנפשם.
שאיפתנו היא כי כל אדם בישראל ידע כי השנה הקרבה היא שנת שמיטה, וכי כל מי שרוצה בכך יוכל לממש את שנת השמיטה בחייו, בדרך המתאימה לו ולתפיסת עולמו.
לשם כך אנו מעוניינים להוביל מהלך הסברתי וחינוכי מקיף, כמו גם לבנות פלטפורמה רחבה שתנגיש אפשרויות למידה ותחבר למגוון רחב ככל האפשר של יוזמות "שמיטתיות". לצד אלו אנחנו פועלים לקידום פרויקטים חברתיים וסביבתיים רחבי היקף, בשיתוף ממשלת ישראל, שיהפכו את השנה לשונה מכל שנה אחרת.